מהי מיאלומה נפוצה?

תמונה דקורטיבית

מהי מיאלומה – רקע

מיאלומה נפוצה (Multiple Myeloma) היא מחלת סרטן של תאי פלסמה, תאים ששייכים למערכת החיסון ונמצאים במח העצם.
המחלה שייכת לקבוצת הגידולים ההמטולוגיים ומטופלת במחלקות ההמטואונקולוגיות במרכזים הרפואיים.

בעבר הלא רחוק היתה המיאלומה ”מחלה יתומה“ שאיננה נחקרת ועם מעט מאד קווי טיפול.
התפתחות עצומה במחקר הקליני ובהיצע התרופות והטיפולים שעומדים לרשות המטופלים, הביאו לשיפור מתמיד במצב עד כי יש המתייחסים למיאלומה כאל מחלה כרונית. ברוב המקרים ניתן לטפל במחלה ביעילות ולהשיג הפוגה ממושכת, וכאשר היא נשנית, ניתן לטפל בה שוב על מנת להשיג שליטה מחודשת במחלה. בנוסף, המדע והטכנולוגיה המתקדמים מאפשרים לנו להתקדם אל עבר קבלת טיפול מותאם אישית שרמת דיוקו הולכת ועולה. בזכות מגוון התרופות הקיימות היום לטיפול במיאלומה, תוחלת החיים של החולים עולה בהתמדה.

כיצד מתפתחת מיאלומה?

במצב תקין, תאי הפלסמה מייצרים חלבונים (נוגדנים) מסוגים שונים. תאים אלו מופרשים לדם ומהווים חלק מהמערכת החיסונית. במיאלומה, תא פלסמה בודד עובר שינוי שגורם לו להתרבות ללא בקרה בתוך מח העצם. תאים אלו הם תאי מיאלומה (ממאירים). ברוב המקרים, תאי הפלסמה הממאירים ממשיכים לייצר את החלבון (נוגדן) שיוצר על ידי אותו תא פלסמה בודד ממנו התפתחו תאי המיאלומה ולכן כל תאי המיאלומה אצל חולה מסויים מייצרים את אותו הנוגדן ממש. נוגדן זה נקרא ’חד-שבטי‘ או ’חלבון מונוקלונלי‘.

מהו מח העצם? מהו תא פלסמה?

מח העצם הוא הרקמה שבתוך החלל הספוגי של העצמות, שבה נוצרים כל התאים המרכיבים את הדם. ניתן לקרוא למח העצם ”בית חרושת“ לכל מרכיבי הדם: כדוריות דם אדומות, כדוריות דם לבנות וטסיות (האחראיות לקרישת הדם).
אחת מקבוצות כדוריות הדם הלבנות כוללת את הלימפוציטים. לימפוציטים מסויימים (מסוג B) ממשיכים להבשיל עד שהם הופכים לתאי פלסמה. תאי הפלסמה אחראים לייצר נוגדנים שהינם חלבונים המסייעים לגופינו להתגונן בפני פולשים זרים כמו חיידקים, נגיפים וגופים זרים.

מבנה הנוגדן השלם כולל שתי שרשראות ”כבדות“ ושתי שרשראות ”קלות“. השרשראות הכבדות יכולות להיות מסוגים שונים. במיאלומה לרוב מדובר בשרשרת IgG – (אימונוגלובולין מסוג G ) ובמצב כזה המחלה נקראת מיאלומה של IgG. לעיתים השרשרת הכבדה היא מסוג IgA, ובאופן נדיר יתכנו סוגים נוספים (IgE, IgD, IgM). השרשרת הקלה יכולה להיות מסוג ”קאפא“ או ”למבדא“.

סוג הנוגדן החד שבטי שתאי הפלסמה מייצרים אצל כל חולה לא משתנה לאורך המחלה.

ניתן להבחין בין סוגים שונים של מיאלומה לפי דפוס הפרשת הנוגדנים:

  • מיאלומה מפרישה – אצל 80% מהחולים הפרשת הנוגדן החד שבטי כוללת נוגדן שלם (שרשראות כבדות + קלות). במצב זה מאפיינים את סוג המיאלומה על פי סוג השרשרת הקלה וסוג השרשרת הכבדה המופרשות בחריגה.
  • מיאלומה של שרשראות קלות – אצל 15% – 20% מהחולים רוב החלבון המופרש, או אפילו כולו, הינו שרשראות קלות בלבד. במצב זה מאפיינים את המיאלומה על פי השרשרת הקלה המופרשת בכמות חריגה.
  • מיאלומה לא מפרישה (Non Secreting Myeloma) – אצל 1% – 5% מהחולים תאי המיאלומה אינם מפרישים כמות חריגה של שרשראות כבדות או קלות.

הרצאתה של ד”ר אורית סופר מהכנס השנתי ה-18 של אמ”ן. ד”ר אורית סופר היא מנהלת המכון להמטולוגיה במרכז הרפואי ‘הלל יפה’.

למה עלולה לגרום מחלת המיאלומה?

מהלך המיאלומה שונה מחולה לחולה. כל חולה הוא מקרה פרטי הן מבחינת אופן הפגיעה של המחלה בגופו והן מבחינת רמת חומרת הפגיעה. ברוב המקרים המחלה מתבטאת רק בחלק מהתסמינים המפורטים להלן:

  • הרס מוגבר של העצם ודיכוי התאים בוני העצם – בגופינו ישנם תאים בוני עצם (אוסטאובלסטים) ותאים מפרקי עצם (אוסטאוקלסטים) ותהליכי הבניה וההריסה מתבצעים כל הזמן לסירוגין. התאים הבונים והתאים המפרקים “עובדים” לסירוגין: בניה -> הריסה->  בניה -> הריסה… תהליך זה נקרא “התחדשות העצם” (remodeling). במצב תקין יש איזון בין הפעילות של התאים בוני ההרס לזו של התאים המפרקים. במיאלומה החומרים המופרשים על ידי תאי המיאלומה גורמים לפעילות יתר של התאים מפרקי עצם (אוסטאוקלסטים).  במקביל יש דיכוי פעילותם של התאים בוני העצם (אוסטאובלסטים). כתוצאה מכך נוצרים אזורים חלשים שבהם רקמת העצם דלילה ביותר. אזורים אלו קרויים ‘נגעים ליטיים’. הנזק לעצם מתבטא בכאבים בעצמות ובנטייה ל”שברים ספונטאניים” (ללא טראומה משמעותית של העצם) הנקראים: “שברים פתולוגיים”. למעשה, במקרים רבים, המיאלומה אף מתגלית לראשונה כתוצאה משבר ספונטאני. האזורים בשלד שנפגעים יותר הם עמוד השדרה, האגן והעצמות. דוגמה אופיינית לפגיעה בעמוד השדרה היא שבר דחיסה של חוליה, אשר עלול לגרום לכאבי גב קשים, לאיבוד גובה ולשינוים מבניים בעמוד השדרה. בדרך כלל אין פגיעה בכפות הידיים, כפות הרגליים, האמות והשוקיים.
  • עליה ברמות הסידן בדם (היפרקלצמיה).
  • אנמיה – מוח העצם הינו בית החרושת שבו מיוצרים סוגים שונים של כדוריות דם: כדוריות דם אדומות, כדוריות דם לבנות וטסיות. תפקיד כדוריות הדם האדומות לשאת את החמצן ולספק אותו לרקמות השונות בגוף. תהליך העברת החמצן מתבצע על ידי ההמוגלובין, שהוא חלבון שנמצא בכדוריות הדם האדומות. אנמיה היא מצב של ירידה ברמת ההמוגלובין בדם, או של ירידה ברמת הכדוריות האדומות בדם, היכולות לשאת את ההמוגלובין. התוצאה של ירידה זו היא אספקה ירודה של חמצן לרקמות הגוף. התרבות תאי המיאלומה במח העצם, עלולה לפגוע בייצור תאי הדם האדומים ולהוביל לאנמיה.
  • פגיעה בתפקוד הכלייתי  – לשרשראות הקלות יש נטייה לשקוע בצינוריות הכליה ובכך להפריע לתפקודן התקין. הפגיעה בכליות יכולה להיגרם גם עקב עליה ברמת הסידן, תרופות, או חומר ניגוד שניתן ב-CT שבוצע כחלק מבירור לגבי כאבי עצמות.
  • ירידה בתנגודת החיסונית (=מידת יכולתו של הגוף להילחם במחלות) ונטייה לזיהומים – אצל חלק גדול מהחולים יש דיכוי של המערכת החיסונית, ירידה בייצור כדוריות הדם הלבנות ושל הנוגדנים התקינים  ונטייה להתפתחות זיהומים. לעיתים, המיאלומה מאובחנת בעקבות  אירועים חוזרים של דלקות ריאות או זיהומים אחרים.

להסבר מפורט לגבי הטיפול בסיבוכי המחלה  קראו בהמשך.

מהן הסיבות להתפתחות המחלה?

הסיבות להתפתחות מיאלומה אינן ברורות דיין, אולם נמצאו מספר גורמים שעלולים להגדיל את הסיכון לחלות. 
בין הסיבות האלה ניתן למנות: חשיפה לחומרים כימיים רעילים (לדוגמה, קוטלי מזיקים המשמשים בחקלאות) וקרינה (כולל קרינה גרעינית).
המחלה לא עוברת בתורשה ולא נמצא קשר גנטי מובהק להתפתחות שלה. כיום אין המלצה רשמית לסקור את בני המשפחה בבדיקות דם או הדמיה. עם זאת, ישנם מקרים של משפחות עם נטייה מוגברת למיאלומה.

קצת סטטיסטיקה​

  • מיאלומה נפוצה מהווה כ- 1% מכלל מקרי הסרטן וכ- 10% ממקרי מחלות הסרטן של תאי הדם והלימפה. בישראל מעריכים כי מתגלים למעלה מ- 500 מקרים חדשים של מיאלומה נפוצה מדי שנה.
  • השכיחות נעה בין 3 ל- 5 מקרים חדשים לשנה ל- 100,000 נפשות.
  • המיאלומה שכיחה יותר בקרב מבוגרים. הגיל החציוני של הופעת מיאלומה הוא 69 לגברים ו – 71 לנשים. 5% מהמאובחנים הם מתחת לגיל 40.
  • המחלה מופיעה בשכיחות גבוהה יותר אצל גברים.
  • המחלה שכיחה יותר באוכלוסיה של אפרו-אמריקאים.

פלסמציטומה (Plasmacytoma)

פלסמציטומה היא מצב שבו מופיע צבר של תאי מיאלומה במקום אחד בגוף – מחובר לעצם או ללא חיבור אליה.

מצב שבו יש צבר יחיד בגוף נקרא פלסמציטומה יחידה (או יחידנית) – solitary plasmacytoma. כאשר מתגלה פלסמציטומה במקום מסוים בגוף, מקובל לבצע בדיקת PET-CT כדי לוודא שאין צברים של תאי מיאלומה במקומות נוספים בגוף ולהשלים ביופסיית מח עצם על מנת לוודא שאין ריבוי תאי פלסמה במח העצם. אצל מטופלים עם פלסמציטומה יחידה, אין תאי מיאלומה במח העצם, או שכמות תאי המיאלומה קטנה (מתחת ל-10%). הטיפול בפלסמציטומה יחידה הוא באמצעות קרינה. בקרב חלק גדול מהמטופלים הקרינה מרפאה את המחלה. אולם בחלק מהמקרים תתפתח בהמשך מיאלומה ולכן נדרש המשך מעקב.

במצב שבו מתגלים מספר צברים של תאי מיאלומה במקומות שונים בגוף או במצב שבו יש פלסמציטומה וריבוי תאי פלסמה במח העצם, ההתייחסות תהיה כמו למיאלומה פעילה.

עמילואידוזיס (Amyloidosis)

עמילואידוזיס הוא שם כללי לקבוצת מחלות בהן השרשראות הקלות המופרשות על ידי תאי הפלסמה שוקעות בצורת סיבים ברקמות שונות בגוף.
שקיעת השרשראות הקלות עלולה לגרום לנזק לאיבר בו הן שוקעות. השקיעה יכולה להיות באיבר אחד או באיברים שונים כגון : לב, עצבים, כליות, מערכת העיכול, לשון, עור ועוד.

עמלואידוזיס עשויה ללוות מיאלומה נפוצה, אך לרוב היא מופיעה ללא מיאלומה אלא בנוכחות שבט קטן של תאי פלסמה. עמילואידוזיס שמופיעה ללא מיאלומה נקראת “עמילואידוזיס ראשונית של שרשאות קלות”.

הטיפול בעמילואידוזיס דומה לטיפול במיאלומה נפוצה, עם התאמות מסוימות.

אם כבר מיאלומה – עדיף לעבור את זה ביחד

אנחנו מזמינים אותך להצטרף לאמ”ן,
להתחבר לקהילה תומכת
וליהנות מהטבות מגוונות.

בודק...