בעמוד הזה מתוארות דרכי הטיפול בסיבוכים השונים שעלולים להיגרם בעקבות המיאלומה או כתוצאה מהטיפולים בה. הטיפול בהם נקרא טיפול תומך, והוא יכול להינתן במקביל לטיפול במחלה או בלעדיו. בדרך כלל, לאחר סיום הטיפול ועם הירידה בכמות המחלה, יש גם הקלה בסיבוכים הנובעים מהמיאלומה ובתופעות הלוואי. עם זאת, חשוב להכיר אותם ולטפל בהם, כדי להקל על הסבל הגופני והנפשי שהם גורמים.
עיקרי הדברים
- עד 90% מהמתמודדים עם מיאלומה יפתחו פגיעה בעצמות בשלב כלשהו במהלך המחלה, ולכן הטיפול בעצם הוא חלק קבוע מהטיפול התומך.
- חום מעל 38 מעלות אצל מטופל עם מיאלומה הוא מצב חירום רפואי. יש לפנות מיד למיון או לאשפוז יום, גם בלילה וגם בסוף שבוע.
- עקב הנטייה לפגיעה בכליות יש להימנע מתרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידליות, כמו איבופרופן ונורופן, לשיכוך כאבים.
- נוירופתיה היא אחת מתופעות הלוואי השכיחות, ולרוב היא נגרמת מתרופות. במקרים כאלה נשקלת הפחתת מינון או הפסקת התרופה.
- לפני כל טיפול או תוסף שבכוונתכם לאמץ, כולל רפואה משלימה, חשוב להתייעץ עם הרופא המטפל כדי לוודא שאין תגובות בין תרופתיות.
פגיעה בעצמות השלד היא הסיבוך הנפוץ ביותר של המיאלומה
אחד הסיבוכים הנפוצים של מחלת המיאלומה הוא נזק לעצמות וכאבי עצמות. עד 90% מהמתמודדים עם מיאלומה יפתחו פגיעה בעצמות בשלב כלשהו במהלך מחלתם.
העצמות נמצאות בתהליך מתמשך של פירוק ובנייה. הפירוק מתבצע על ידי תאים הנקראים אוסטאוקלסטים, והבנייה מתבצעת על ידי תאים הנקראים אוסטאובלסטים. במיאלומה האיזון הזה מופר: חומרים המופרשים על ידי תאי המיאלומה גורמים לשפעול יתר של האוסטאוקלסטים ומדכאים את האוסטאובלסטים. כך נגרם פירוק יתר של העצם, שיוצר חורים בעצם הנקראים נגעים ליטיים, ואף שברים פתולוגיים.
הטיפול בנזקים לעצם
- ביספוספונטים (ארדיה או זומרה) הטיפול ניתן אחת לחודש עד שלושה חודשים, ומטרתו לעצור את פעילות הפירוק של העצמות ולעודד בניית עצם. הוא מסייע להקלה על הכאבים, לדיכוי הרס העצמות ולמניעת אירועי עצם, כלומר שברים או נגעים ליטיים חדשים. פירוט על התרופות עצמן מופיע בעמוד תרופות לטיפול במיאלומה.
- דנוסומאב (Denosumab) או אקסג'יבה (XGEVA) תרופה נוספת למניעת אירועי עצם. היא בנויה מנוגדן חד שבטי המעכב את ההתפתחות ואת הפעילות של האוסטאוקלסטים, תאי הורסי העצם, שפעילותם מוגברת במיאלומה. יתרונה בהשוואה לביספוספונטים הוא שאינה מופרשת דרך הכליות, ולכן הסיכון לתופעות לוואי כלייתיות מופחת וניתן להשתמש בה גם אצל מטופלים עם אי ספיקת כליות. שכיחות הסיבוך של נמק הלסת דומה לזו של הביספוספונטים.
- הקרנות ממוקדות המותאמות אישית לכל מטופל, משמשות לעיתים לשיכוך כאבים ולהקטנת הנזק לעצמות.
- ניתוחים אורטופדיים במקרים של נזק קשה לעצמות אפשר לבצע ניתוח לתיקון העצם הפגועה, לרוב עצמות הגפיים או הגב.
- הזרקת דבק עצמות (Bone Cement) לייצוב העצם, לתיקון שברי דחיסה ולקיבוע חוליות בעמוד השדרה שנוטות להתמוטט. במהלך הטיפול מוזרק הדבק אל החוליה הפגועה, תחת הרדמה מקומית.
- קיפופלסטיה עם בלון (Balloon Kyphoplasty) בהליך זה מחדירים סטנט גמיש דמוי בלון לתוך החוליה, מנפחים אותו עד שהעצם חוזרת לגודלה התקין, ואז מזריקים לעצם דבק עצמות.
לטיפול בביספוספונטים עלולות להיות תופעות לוואי, ובהן נמק של עצמות הלסת. התופעה עלולה להתרחש בעיקר בעקבות פעולה כירורגית בחלל הפה, כגון עקירה, השתלה או ניתוח חניכיים. מסיבה זו יש לעבור בדיקת שיניים מקיפה במרפאת פה ולסת לפני תחילת הטיפול, ובמקרה הצורך להשלים עקירות וטיפולים פולשניים מראש. כמו כן יש להקפיד על בדיקות דם לרמות סידן וקריאטינין, כדי לוודא שפעולת הכליות אינה נפגעת משימוש ממושך בתרופה, ובמקביל מומלץ ליטול תוסף ויטמין D וסידן, אלא אם רמות הסידן בדם גבוהות. רשימת רופאי שיניים המטפלים במטופלים עם מיאלומה זמינה באתר.
רמות מוגברות של סידן בדם (היפרקלצמיה)
הפירוק המואץ של העצמות גורם לשחרור מוגבר של סידן לזרם הדם, וכתוצאה מכך נוצרות לעיתים רמות מוגברות של סידן בדם, מצב הנקרא היפרקלצמיה. התופעה עלולה לגרום לכמה תסמינים, ובהם בלבול, התייבשות, עצירות, עייפות או חולשה.
היפרקלצמיה משמעותית דורשת לרוב אשפוז, טיפול בנוזלים, התחלה מיידית של טיפול במיאלומה, ומתן סטרואידים וביספוספונטים. לעיתים אפשר להשתמש גם בקלציטונין.
בנושא מחלת העצם במיאלומה ניתנה הרצאה של פרופ' עירית אביבי, מנהלת המערך ההמטולוגי בבית החולים איכילוב, במסגרת סדרת הרצאות שיזם בית החולים בחודש אוגוסט 2020.
האנמיה מטופלת בתרופות מזרזות ייצור או בעירויי דם
אצל חלק מהמטופלים מתפתחת אנמיה שעלולה לגרום לעייפות ולחולשה. הטיפול בה פשוט ויעיל, והוא נקבע לפי חומרת האנמיה.
- באנמיה קלה עד בינונית אפשר לטפל באמצעות תרופות ממשפחת האריתרופויאטין, המזרזות את ייצור תאי הדם האדומים. בין התרופות האלה אפשר למנות את Binocrit, Eprex, Recormon ו-Aranesp.
- באנמיה קשה נהוג לתת עירויי דם. בדרך כלל ניתן עירוי של כדוריות דם אדומות דחוסות, לאחר הוצאת התאים הלבנים ובדיקה לנוכחות נגיפים. נהוג לתת מנות דם שעברו הקרנה, כדי לוודא ששרידי הלימפוציטים שנותרו במנה לא יתקפו את המטופל.
בפגיעה בכליות חשוב להתחיל טיפול בהקדם
הפגיעה הכלייתית עלולה לגרום לעייפות, לחולשה, לבחילה, ובמקרים חמורים גם להפרעות באיזון מלחים ובחילוף החומרים.
כאשר יש פגיעה בכליות, חשוב להתחיל טיפול בהקדם כדי להציל את תפקוד הכליות. הטיפול כולל מתן נוזלים, סטרואידים וטיפול במיאלומה עצמה. במקרים מסוימים של פגיעה קשה בתפקוד הכלייתי יש צורך בטיפול בדיאליזה.
הזיהומים הם הסיבוך שמחייב את התגובה המהירה ביותר
אצל חלק גדול מהמטופלים יש דיכוי של מערכת החיסון, ירידה בייצור כדוריות הדם הלבנות ושל הנוגדנים התקינים, ונטייה להתפתחות זיהומים ולחום. לעיתים המיאלומה מאובחנת בעקבות אירועים חוזרים של דלקות ריאות או זיהומים אחרים.
חום אצל מטופל עם מיאלומה הוא מצב חירום רפואי
חום נויטרופני, כלומר חום עם ספירות דם נמוכות, אופייני למתמודדים עם מיאלומה. כאשר מערכת החיסון מדוכאת, המצב יכול להידרדר במהירות, ולכן אין להמתין גם אם מדובר בלילה או בסוף שבוע.
- חום מעל 38.3 מעלות במדידה אחת, או חום מעל 38 מעלות במדידות חוזרות במשך שעה: יש לפנות מיד לאשפוז יום או למיון.
- גם חום נמוך מ-38 מעלות מחייב פנייה דחופה, אם הוא מלווה באחד או יותר מאלה: הרגשה כללית לא טובה, צמרמורות או כאבי שרירים, בלבול או ישנוניות, כאבי בטן, שלשולים, הקאות, קוצר נשימה, שיעול, נזלת, צריבה או תכיפות במתן שתן, או אודם, כאב או הפרשה באזור הצנתר למי שיש לו.
בכל מקרה מומלץ לעדכן את הצוות המטפל בהקדם האפשרי.
הטיפול בזיהום
בהתפתחות זיהום מטפלים באנטיביוטיקה על פי הצורך. השיקולים לתחילת אנטיביוטיקה אצל מטופלים עם מיאלומה שונים מאלה של אנשים בריאים, והנטייה היא להתחיל טיפול מהר יותר עקב חולשת מערכת החיסון.
אם ספירת הדם נמוכה, מומלץ לתת טיפול בגורמי גדילה מסוג G-CSF, למשל נויפוגן, הגורמים להגברת ייצור תאי הדם הלבנים.
בנוכחות זיהומים קשים, ובבדיקות המצביעות על רמת נוגדנים נמוכה באופן משמעותי, לעיתים ניתן עירוי מרוכז של חלבוני מערכת החיסון, אימונוגלובולינים, לתוך הווריד (IVIg). העירוי ניתן במסגרת אשפוז יום, אחת לחודש, בהזלפה איטית. לפני הטיפול מבצעים בדיקה של רמות האימונוגלובולינים בגוף, ואם יש חסר מוחלט של IgA לא מבצעים את הטיפול, מחשש לתגובה אלרגית קשה.
מטופלים עם מיאלומה מועדים לזיהומים באופן כללי, אך הסיכון הגבוה ביותר הוא בעת ההשתלה העצמית, בתקופה שבה הכדוריות הלבנות נמוכות מאוד, וכן בטיפולים האימונולוגיים החדשים, CAR-T ונוגדנים ביספציפיים.
טיפול מונע וחיסונים
עקב הנטייה להתפתחות זיהומים, מקובל לתת למטופלים עם מיאלומה טיפול מונע.
- למניעת הידבקות בנגיף ההרפס זוסטר (שלבקת חוגרת) זובירקס, כלומר אציקלויר. למטופלים בתרופות ממשפחת מעכבי הפרוטאוזום, כמו וולקייד, ניתן זובירקס בכל תקופת הטיפול, וכן למשך שנה לאחר השתלה עצמית.
- למניעת דלקת ריאות מסוג פנאומוציסטיס רספרים, פעמיים עד שלוש פעמים בשבוע, למטופלים בסטרואידים, וכן למשך שישה עד שנים עשר חודשים לאחר השתלה עצמית.
- חיסונים נגד שפעת עונתית ונגד דלקת ריאות (פנאומווקס, פרבנר).
תחום החיסונים למתמודדים עם מיאלומה מתעדכן, והמידע העדכני מרוכז במדור שאלות רפואיות ומחקרים עדכניים. כדאי לברר את ההמלצות המעודכנות מול הצוות המטפל.
הטיפול בכאב נעשה לצד הטיפול במחלה
הכאב יכול להיות קשור לפגיעות שונות של המחלה, כמו פגיעה בעצמות, בכליות, בשרירים ובעצבים. לצד הטיפול במחלה חשוב לטפל גם בכאב עצמו, בעזרת מומחי כאב או מומחי פליאציה.
- תרופות לשיכוך כאבים אפשר להיעזר בתרופות שאינן דורשות מרשם, וכן בתכשירים ממשפחת האופיאטים, כמו מורפין וקודאין. תרופות נוגדות דיכאון ותרופות אנטי אפילפטיות משמשות גם הן לשיכוך כאב נוירופתי, כלומר כאב ממקור עצבי.
- קנביס רפואי יכול לסייע באיזון כאבים.
- רפואה משלימה ואורח חיים לרבות פיזיותרפיה, פעילות גופנית סדירה, דיקור סיני ועיסוי.
- טיפול קרינתי או ניתוחי כמו קיפופלסטיה.
תרופות שיש להימנע מהן
עקב הנטייה של מטופלים עם מיאלומה לפגיעה כלייתית, יש להימנע מנטילת תכשירים מקבוצת נוגדי הדלקת שאינם סטרואידליים (NSAIDs). בין התרופות האלה: איבופרופן, אדוויל, נורופן, אטופן, סלקוקסיב ווולטרן.
תופעות לוואי של הטיפולים מטופלות לפי סוגן
הפרעות במערכת העיכול
הטיפולים במיאלומה גורמים לא אחת להפרעות שונות במערכת העיכול, כמו עצירות, שלשולים, צרבות ובחילות. ההפרעות האלה מטופלות באמצעות תזונה, פעילות גופנית ותרופות מתאימות.
- לצרבת אומפרדקס.
- לבחילות פרמין, זופרן, סטרון.
- לעצירות יש להקפיד על ניידות, שתייה מרובה ותזונה עשירה בסיבים. אפשר גם לאכול שזיפים מיובשים ולשתות מיץ שזיפים. במידת הצורך אפשר להיעזר בדופלק, בנורמלקס או בלקסדין.
- לשלשולים יש להקפיד על שתייה בתוספת מלחים כדי למנוע התייבשות, ומומלץ להרבות באכילת אורז, בננות וטוסטים. במידת הצורך אפשר להיעזר בנוגדי שלשול כמו אימודיום.
נוירופתיה
נוירופתיה היא אחת מתופעות הלוואי השכיחות של הטיפולים, והיא מתבטאת בפגיעה בעצבים הקטנים של הידיים והרגליים. בצורתה הקלה נגרמת תחושת נמלול וירידה בתחושה, בדפוס המכונה כפפות או גרביים. במקרים חמורים יותר נגרם כאב בעל אופי שורף, ואף הפרעה תפקודית מוטורית.
במיאלומה נגרמת הנוירופתיה לרוב כתופעת לוואי של תרופות, למשל וולקייד או תלידומיד. במקרים אלה יש לשקול להפחית את מינון התרופה או אף להפסיקה. אפשר להיעזר בתרופות כמו ליריקה או סימבלטה, וגם קנביס רפואי עשוי להקל על התסמינים.
מטופלים עם נוירופתיה מסיבות אחרות, כמו סוכרת, נוטים יותר לפתח את הסיבוך הזה. מטופלים עם עמילואידוזיס עשויים לפתח נוירופתיה על רקע המחלה עצמה.
הפרעות במערכת הדם
תרופות ממשפחת האימידים עלולות לגרום לכמה תופעות לוואי, ובהן יצירת קרישי דם ופקקת בוורידים העמוקים. מקובל לתת טיפול נוגד קרישה למניעה, בהתאם לרמת הסיכון. הטיפול המקובל הוא אספירין, קומדין או קלקסן, ולעיתים אפשר לתת גם נוגדי קרישה מהדור החדש.
צמיגיות יתר של הדם היא סיבוך נדיר שמטופל בחילופי פלזמה
העלייה ברמות החלבון החד שבטי בדם עלולה לגרום, במצבים נדירים, לתופעה של דם בעל צמיגיות גבוהה וזרימה איטית. התופעה נדירה למדי, אך היא עלולה לגרום לטשטוש ראייה, לכאבי ראש ולסחרחורות.
הטיפול במצב הזה נעשה באמצעות תהליך הנקרא פלזמפרזיס, כלומר חילופי פלזמה. זהו תהליך הדומה לדיאליזה, שבמהלכו מוציאים דם, מעבירים אותו סינון והחלפה של פלזמה, ואז מחזירים אותו לגוף המטופל.
אמצעים תומכים משלימים משפרים את איכות החיים
אפשר לטפל בתופעות הלוואי של הטיפולים ובסיבוכי המחלה, ולהיעזר במגוון טיפולים ותרופות. חשוב לוודא שאין תגובות בין תרופתיות ושאין סתירה בין הטיפולים השונים, ולשם כך יש להתייעץ עם הרופא המטפל לגבי כל טיפול שבכוונתכם לאמץ.
בנוסף, יש מגוון אמצעים תומכים משלימים שיכולים לסייע בהתמודדות עם תופעות הלוואי ולשפר את איכות החיים: פעילות גופנית המותאמת אישית למצב, תזונה בריאה ותוספים, שינה טובה, וצמצום המתחים באמצעים מגוונים.
בנושא תופעות הלוואי והטיפול בהן ניתנה הרצאה של ד"ר יוליה וקסמן, אחראית תחום המיאלומה במרכז הרפואי בילינסון, במסגרת הכנס השנתי ה-17 של עמותת אמ"ן בשנת 2022.
עמותת אמ"ן לצד המתמודדים עם מיאלומה נפוצה
רשימת תופעות לוואי היא דבר אחד. לחיות איתן זה דבר אחר. לדעת מתי לרוץ למיון ומתי אפשר לחכות לבוקר, מה עוזר לעצירות שלא עוברת, ואיך מסתדרים עם ידיים שמנמלות. עמותת אמ"ן הוקמה בשנת 2005 על ידי קבוצת מתמודדים עם מיאלומה נפוצה, והיא פועלת עד היום בעיקר בכוחם של מתנדבים שהמחלה נוכחת בחייהם או בחיי בני משפחתם.
בקו החם של העמותה עונים חברי אמ"ן שמתמודדים עם מיאלומה נפוצה במשך שנים, והתנסו בעצמם בחלק מתופעות הלוואי האלה. הם אינם מחליפים את הצוות הרפואי ואינם ממליצים על תרופות, אבל הם מכירים את הדברים הקטנים שאף אחד לא מספר מראש. פרטים על השירותים וההטבות לחברי העמותה מופיעים בעמוד הטבות לחברי אמ"ן.
שאלות נפוצות: תופעות לוואי וסיבוכי המחלה
מהי הפגיעה בעצמות במיאלומה וכיצד מטפלים בה?
עד 90% מהמתמודדים עם מיאלומה יפתחו פגיעה בעצמות בשלב כלשהו. העצם נמצאת בתהליך מתמשך של פירוק ובנייה, ובמיאלומה חומרים המופרשים מתאי המחלה משפעלים יתר על המידה את תאי הפירוק ומדכאים את תאי הבנייה, כך שנוצרים חורים בעצם הנקראים נגעים ליטיים ואף שברים פתולוגיים. הטיפול כולל ביספוספונטים כמו ארדיה או זומרה, או דנוסומאב, וכן הקרנות ממוקדות לשיכוך כאב. בנזק קשה אפשר לבצע ניתוח אורטופדי, ובפגיעה בחוליות אפשר להיעזר בהזרקת דבק עצמות או בקיפופלסטיה עם בלון.
כיצד מטפלים באנמיה אצל מטופלים עם מיאלומה?
האנמיה עלולה לגרום לעייפות ולחולשה, והטיפול בה פשוט ויעיל ונקבע לפי חומרתה. באנמיה קלה עד בינונית מטפלים בתרופות ממשפחת האריתרופויאטין, המזרזות את ייצור תאי הדם האדומים, ובהן Binocrit, Eprex, Recormon ו-Aranesp. באנמיה קשה נהוג לתת עירויי דם, בדרך כלל עירוי של כדוריות דם אדומות דחוסות, לאחר הוצאת התאים הלבנים ובדיקה לנוכחות נגיפים. מנות הדם עוברות הקרנה, כדי לוודא ששרידי הלימפוציטים שנותרו בהן לא יתקפו את המטופל.
מה עושים כשיש פגיעה בתפקוד הכליות?
פגיעה כלייתית עלולה לגרום לעייפות, לחולשה, לבחילה, ובמקרים חמורים גם להפרעות באיזון מלחים ובחילוף החומרים. כאשר מתגלה פגיעה כזו חשוב להתחיל טיפול בהקדם, כדי להציל את תפקוד הכליות. הטיפול כולל מתן נוזלים, סטרואידים וטיפול במיאלומה עצמה, ובמקרים מסוימים של פגיעה קשה נדרש טיפול בדיאליזה. מסיבה זו חשוב גם להימנע מתרופות שעלולות להכביד על הכליות, ובראשן נוגדי הדלקת שאינם סטרואידליים.
מתי חום מחייב פנייה דחופה לטיפול רפואי?
חום אצל מטופל עם מיאלומה הוא מצב חירום רפואי, מפני שכאשר מערכת החיסון מדוכאת המצב יכול להידרדר במהירות. יש לפנות מיד לאשפוז יום או למיון, בלי להמתין, גם בלילה וגם בסוף שבוע, אם נמדד חום מעל 38.3 מעלות פעם אחת, או חום מעל 38 מעלות במדידות חוזרות במשך שעה. גם חום נמוך מ-38 מעלות מחייב פנייה דחופה אם הוא מלווה בתסמינים כמו צמרמורות, כאבי שרירים, בלבול, כאבי בטן, שלשולים, הקאות, קוצר נשימה, שיעול, צריבה במתן שתן, או אודם וכאב באזור הצנתר. בכל מקרה מומלץ לעדכן את הצוות המטפל בהקדם.
אילו תרופות לשיכוך כאבים אסורות למטופלים עם מיאלומה?
עקב הנטייה של מטופלים עם מיאלומה לפגיעה כלייתית, יש להימנע מנטילת תכשירים מקבוצת נוגדי הדלקת שאינם סטרואידליים, המוכרים כ-NSAIDs. בין התרופות האלה איבופרופן, אדוויל, נורופן, אטופן, סלקוקסיב ווולטרן. במקומן אפשר להיעזר בתרופות שאינן דורשות מרשם, בתכשירים ממשפחת האופיאטים כמו מורפין וקודאין, ובתרופות נוגדות דיכאון ואנטי אפילפטיות המשמשות לשיכוך כאב נוירופתי. גם קנביס רפואי יכול לסייע, וכך גם פיזיותרפיה, פעילות גופנית סדירה, דיקור ועיסוי.
מהי נוירופתיה ומה עושים כשהיא מופיעה?
נוירופתיה היא אחת מתופעות הלוואי השכיחות של הטיפולים, והיא מתבטאת בפגיעה בעצבים הקטנים של הידיים והרגליים. בצורתה הקלה נגרמת תחושת נמלול וירידה בתחושה בדפוס המכונה כפפות או גרביים, ובמקרים חמורים יותר נגרם כאב שורף ואף הפרעה תפקודית מוטורית. במיאלומה היא נגרמת לרוב מתרופות כמו וולקייד או תלידומיד, ולכן במקרים אלה שוקלים להפחית את מינון התרופה או להפסיקה. אפשר להיעזר בתרופות כמו ליריקה או סימבלטה, וגם בקנביס רפואי. מטופלים עם סוכרת נוטים יותר לפתח את הסיבוך, ומטופלים עם עמילואידוזיס עשויים לפתח נוירופתיה על רקע המחלה עצמה.
מהי צמיגיות יתר של הדם וכיצד מטפלים בה?
העלייה ברמות החלבון החד שבטי בדם עלולה לגרום, במצבים נדירים, לתופעה של דם בעל צמיגיות גבוהה וזרימה איטית. התופעה נדירה למדי, אך היא עלולה לגרום לטשטוש ראייה, לכאבי ראש ולסחרחורות. הטיפול נעשה באמצעות תהליך הנקרא פלזמפרזיס, כלומר חילופי פלזמה: תהליך הדומה לדיאליזה, שבמהלכו מוציאים דם מהגוף, מעבירים אותו סינון והחלפה של פלזמה, ואז מחזירים אותו למטופל.
אילו אמצעים תומכים יכולים לשפר את איכות החיים?
לצד הטיפול התרופתי יש מגוון אמצעים שיכולים לסייע בהתמודדות עם תופעות הלוואי: פעילות גופנית המותאמת אישית למצב, תזונה בריאה ותוספים, שינה טובה, וצמצום מתחים באמצעים מגוונים. חשוב לדעת שגם אמצעים שנראים בלתי מזיקים, כולל תוספי תזונה ורפואה משלימה, עלולים ליצור תגובות בין תרופתיות או לסתור את הטיפולים האחרים. לכן יש להתייעץ עם הרופא המטפל לגבי כל טיפול או תוסף שבכוונתכם לאמץ, לפני שמתחילים בו.
מתי צריך לפנות מיד לטיפול רפואי?
המצב הדחוף ביותר הוא חום: מעל 38.3 מעלות במדידה אחת, או מעל 38 מעלות במדידות חוזרות במשך שעה, מחייב פנייה מיידית לאשפוז יום או למיון בכל שעה. חום נמוך יותר בליווי תסמינים כמו צמרמורות, בלבול, קוצר נשימה או הקאות מחייב גם הוא פנייה דחופה. מעבר לכך, היפרקלצמיה משמעותית עלולה להתבטא בבלבול, התייבשות, עצירות וחולשה, והיא דורשת לרוב אשפוז וטיפול מיידי. פגיעה בתפקוד הכליות מחייבת התחלת טיפול בהקדם כדי להציל את תפקודן, וטשטוש ראייה, כאבי ראש וסחרחורות עשויים להצביע על צמיגיות יתר של הדם. בכל אחד מהמקרים האלה אין להמתין, ויש לעדכן את הצוות המטפל.
האם תופעות הלוואי והסיבוכים נשארים לתמיד?
בדרך כלל לא. לאחר סיום הטיפול, ועם הירידה בכמות המחלה, יש גם הקלה בסיבוכים הנובעים מהמיאלומה ובתופעות הלוואי של הטיפולים. עם זאת, חשוב להכיר את הסיבוכים ולטפל בהם בזמן, כדי להקל על הסבל הגופני והנפשי שהם גורמים, ומפני שחלקם עלולים לגרום לנזק מצטבר אם אינם מטופלים. כך למשל, פגיעה בכליות מחייבת טיפול מהיר כדי להציל את תפקודן, ובנוירופתיה שנגרמת מתרופות שוקלים להפחית מינון או להפסיק את התרופה כדי למנוע החמרה. הטיפול בסיבוכים נקרא טיפול תומך, והוא יכול להינתן במקביל לטיפול במחלה או בלעדיו.
המידע בעמוד זה נועד להרחיב את ההיכרות של המתמודדים עם מיאלומה נפוצה ובני משפחותיהם עם הטיפול התומך בסיבוכי המחלה ובתופעות הלוואי. אין בו תחליף לייעוץ רפואי, לאבחון או להמלצה על טיפול, ואין לראות בו המלצה על תרופה כלשהי. שמות התרופות מובאים לשם הכרת התחום בלבד, ובחירת הטיפול והתאמתו מסורות לרופא המטפל. לפני נטילת כל תרופה, תוסף או טיפול משלים, יש להתייעץ עם הצוות המטפל.
