"החלטתי שאני עושה שינוי, שובר את סימני הקריאה והופך אותם לסימני שאלה"

הסיפור האישי של ליאור יונתן חיימוב והאופן שבו בחר לנהל את המיאלומה

ליאור יונתן חיימוב, בן 64, הוא מאמן עסקי ואישי, אב ל-4 ילדים וסב ל-4 נכדים, חי בהוד השרון ונהנה מעשייה, מהמשפחה, מזוגיות טובה ומהרבה ספורט. בדרך לנקודה הזו שבה הוא נמצא היום הוא עבר דרך מספר מסלולי קריירה, בהם 22 שנה בחיל האוויר, ניהול בית ספר ברמלה ולאחר מכן 18 שנה ברפא"ל.
לפני 3.5 שנים הוא אובחן עם מיאלומה נפוצה, שהובילה אותו למסע של שינויים.

איך התגלתה המיאלומה?

"זה היה בשגרת יום שישי. אחרי הבישולים התיישבתי מול המחשב ופתאום הרגשתי כאב חד מאוד בגב העליון. הכאב לא עזב, אז הלכתי למיון בלילה. בצילום אמרו שיש שבר ואני לא הבנתי איך, לא נפלתי ולא עשיתי שום דבר מיוחד כשזה קרה. הסבירו לי שזה נקרא שבר פתולוגי. במהלך השבת חקרתי את הנושא באמצעות ד"ר גוגל ולאחר מכן התחלתי בסדרת בדיקות. בתום 5 שבועות נקראתי לפרופ' שפילברג ב'אסותא', שהודיע לי שיש לי מיאלומה זוחלת, למרות השבר".

איך קיבלת את האבחנה?

"החיים הכינו אותי למחלה. 4 שנים קודם איבדתי בת זוג שהתמודדה עם סרטן במשך 7 שנים ואני ליוויתי אותה לאורך כל תקופת מחלתה.
כבר כשאמרו לי את המילים 'שבר פתולוגי' הבנתי שיש גם אופציה לסרטן. שמרתי על אופטימיות אבל בדקתי את הכל ביסודיות, כך שכאשר הודיעו לי כבר הייתי בעצם חצי מוכן לאירוע. אני לא יודע אם זה הניסיון או האופי, אבל פשוט התיישבתי לעשות תכנית פעולה. קבעתי לעצמי שתי מטרות: 1. להבין איך זה קרה לי. 2. להבין איך אני נפטר מזה כמה שיותר מהר וכמה שיותר ב'זול', בהיבט של איך להכניס כמה שפחות כימו וטיפול קונבנציונאלי לגוף שלי. רציתי למצוא את הדרך המתאימה לי".

את מי שיתפת בהתמודדות?

"בחרתי את מי לשתף ואת מי לא לפי ההבנה שלי של מה זה יעשה להם וכתוצאה מזה איך זה ישפיע עלי. הילדים שלי בוגרים, שיתפתי אותם והיה להם לא פשוט. ב-10 הדקות הראשונות עשיתי מניפולציות ולא אמרתי את המילה סרטן. אמרתי תאים שמתרבים בלי בקרה וכדומה. עד שהבן האמצעי שאל: רגע, זה סרטן? ואז אמרתי שכן והסברתי הכל, הראיתי להם שאני שולט במצב ויצרתי ודאות שנתנה להם שקט. זכיתי לתמיכה ושיתוף פעולה, הם לצידי בצורה יוצאת דופן".

ליאור יצא למסע מקיף של ניסיונות ובדיקות מה יכול להיטיב את מצבו: הוא עשה שינויים בתזונה שלו, עשה בדיקות מעבדה מיוחדות בחו"ל כדי לאתר רעלים בגופו, הלך למגוון  רופאים, יועצים ומטפלים, עבר ניקוי רעלים. מדי חודש בבדיקות של המיאלומה הוא קיבל אינדיקציה למצבו, ואף אחת מהפעולות שעשה לא הובילה לשיפור במדדים.

מה היתה נקודת המפנה?

"באיזשהו שלב אמרו לי שהמיאלומה שלי כבר פעילה ולא זוחלת ושאני צריך להתחיל בטיפולים. במקביל, המשכתי לנסות רפואה אלטרנטיבית ובאחד הטיפולים הגעתי למתקשר והוא אמר לי שמשהו בחיים שלי לא עובד, שאני לא בערכים שלי ושזה מה שהוביל אותי למחלה. יצאתי מוטרד והתחלתי לבדוק את כל המקומות שקשים לי ואני לא מטפל בהם. מצאתי מערכות יחסים בתוך המשפחה שלי שאני לא מתחזק אותן כמו שאני רוצה, עבודה שאני כבר לא אוהב וזוגיות שלקחה ממני יותר אנרגיה משנתנה לי. החלטתי שאני עושה שינוי, שובר את סימני הקריאה והופך אותם לסימני שאלה.
לאורך חצי שנה עשיתי שינוי בכל רובד משמעותי בחיים שלי: סיימתי את הזוגיות שהייתי בה, התחלתי במסע ליצירת מערכת יחסים עם הבן הצעיר שלי שאיתו לא הייתי בקשר עד אז ושיניתי קריירה".

תספר לנו על חידוש הקשר עם הבן שלך.

"הופעתי בחייו כשהוא היה בן 9. התקשרתי לרווחה בעיר מגוריו ואמרתי: 'שלום, שמי ליאור, יש לי ילד שאני לא מכיר ואני רוצה להכניס אותו מחדש לחיים שלי'. העובדת הסוציאלית שאלה אם אני ליאור מרפא"ל ועניתי שכן. היא סיפרה לי שהיא הייתה העובדת הסוציאלית במשפט שהתקיים לפני 7 שנים מול האמא של הבן שלי. היא אמרה שהתיק שלנו יושב מולה כל השנים האלו ושמאז היא מחכה לטלפון שלי. נפגשתי עם האמא במשרדי הרווחה וזה היה אחד הדברים המרגשים שקרו לי בחיים. גיליתי קסם של ילד, מלא שמחת חיים, מוכשר בטירוף במוזיקה. התחלנו בתהליך איטי בליווי פסיכולוגית ומאז אנחנו ביחד. זו מתנה ענקית לזכות במחזור שני של אבהות כי עם הילדים הבוגרים שלי הייתי אבא צעיר, עסוק ופחות מודע וזו הורות אחרת לגמרי".

ומה שינית בגזרת הקריירה?

"עשיתי דברים גדולים ומשמעותיים בכל שנות הקריירה שלי, תמיד הובלתי והנהגתי, בצבא, בחינוך ואחר כך ברפא"ל. שאלתי את עצמי מה אני אוהב לעשות, מה אני רוצה והחלטתי לפנות לתחום האימון. בדיעבד הבנתי שהתבנית של האימון למעשה ליוותה אותי בכל החיים המקצועיים שלי. אני מוצא בזה אושר גדול. פתחתי סדנה לבעלי עסקים, יש לי הרצאות על ההתמודדות עם הסרטן ומתאמנים שהם חולי סרטן שאת חלקם אני מאמן ללא תשלום".

מה הטיפול שעברת במיאלומה מאז שהיא הפכה לפעילה?

"כשהמיאלומה הפכה לפעילה פרופ' שפילברג אמר שצריך להתחיל טיפולים. אני אספתי הרבה מידע ונפגשתי עם רופאים מכל בתי החולים בארץ כדי להבין איזה טיפול אני רוצה לקבל. הבנתי שהטיפול שאני רוצה זה T-CAR, כי הכימותרפיה בו במינון ממש נמוך. באותה תקופה ה-T-CAR לא ניתן בקו ראשון כמעט באף מחקר, אבל הצלחתי למצוא מחקר אחד כזה, שניתן להתקבל אליו מ'איכילוב'. בהתאם החלטתי להיות מטופל שם. הגעתי לפרופ' יעל כהן, היא ניסתה להכניס אותי למחקר ובמקביל, בזמן ההמתנה, התחלתי בפרוטוקול טיפול הכנה להשתלת מח עצם. הזמן עבר וכבר כמעט הגיע מועד ההשתלה שנקבע לי. עשו לי את כל ההכנות ו-5 ימים לפני התור להשתלה קיבלתי טלפון מפרופ' יעל כהן: 'התקבלת למחקר!'. קפצתי מהרצפה לתקרה. עשיתי את ה-T-CAR ביוני 2023. עברתי את זה בצורה טובה. אחרי 10 ימים של בידוד בבית החולים חזרתי הביתה. מאז אני במעקב".

איך נראים החיים שלך אחרי הטיפול?

"כשהמערכת החיסונית שלי הייתה חלשה, הקשבתי לגוף, וברגע שהרגשתי טוב חזרתי לריצה, שחייה ורכיבה על אופניים. אני עושה גם פילאטיס ויוגה, מודע לגוף שלי ולצרכים שלי. חשוב לי ליהנות, להיות בשליחות שלי".

מתוך הסיפור שלך אנחנו לומדים שבחרת לנהל את המחלה באופן מאוד אקטיבי.

"זה נכון. פרופ' כהן ואני לא תמיד מסכימים על הכל. יש טיפולים שאנחנו דנים עליהם, שהיא רוצה שאני אקח ולי זה לא עושה טוב. היא מקצועית ומכילה אותי. אני לא 'יס מן', אני לקוח לא פשוט, שואל מלא שאלות ומתווכח".

מה תרצה להמליץ למי שנמצאים בתחילת הדרך עם המיאלומה?

"מהניסיון שלי, המנהל הכי טוב של המחלה הוא המטופל בעצמו. אם אין לו מסוגלות מנטלית או קוגניטיבית לקבל החלטות הוא צריך להיעזר בבני המשפחה שלו שרואים אותו בראש מעייניהם. הרופאים הם אנשי מקצוע, יועצים, ממליצים, הם מביאים מניסיונם בשטח ובאקדמיה, אבל הם לא אלו שאומרים את המילה האחרונה. וככל שהאדם יותר מעורב ובקיא ומנהל את המחלה שלו, לדעתי הסיכויים שלו להתמודד טוב יותר הם  גבוהים. אני מאמין שאדם וגופו הם הסנסורים הכי מדויקים.
למתאמנים אני תמיד אומר שאין לנו שליטה בתוצאות, אבל יש לנו שליטה על מה שתלוי בנו. וברגע שאדם מבין שהרבה תלוי בו ולא הכל גזירת גורל, הוא מבין שיש לו יכולת לעזור לעצמו".

ספר לנו על הקשר שלך עם אמ"ן.

"ברגע שעודד, המאמן שלי, שמע על ההתמודדות שלי, הוא חיבר אותי מיד לורדה שוהם ודרכה לעמותת אמ"ן. מאז אני לא זז בלי העמותה. יש בעמותה המון ידע והמון נכונות לעזור. באיזשהו שלב ביקשתי לתרום ולהיות פעיל וכך הצטרפתי לוועדת הקשר. במסגרת התפקיד שלי אני מתקשר לעמיתים ומתעניין בשלומם. בכל פעם שאני מתקשר – אני פוגש אנשים מלאים בהוקרה. לפעמים השיחה הופכת לשיחה יותר אימונית, וזו נתינה ומשמעות בשבילי".