החיים הם עכשיו – לתרגל נוכחות ברגע הזה
חלק גדול מהמתח שאנחנו חווים נוצר או מתעצם כאשר התודעה שלנו נודדת אל העבר או אל העתיד.
כשאנחנו בעבר, אנחנו עשויים לחשוב על מה שהיה, מה לא היה, מה יכולנו לעשות אחרת או מה היינו רוצים שיהיה. לפעמים עולים חרטה, תחושת החמצה, עצב או געגוע.
כשאנחנו בעתיד, עשויות לעלות שאלות כמו: מה יהיה? איך יהיה? מה יקרה? איך אתמודד? ויחד איתן דאגה, פחד ואי־ודאות.
העבר והעתיד הם כמובן חלק מהחיים שלנו, והמטרה אינה להתעלם מהם או להפסיק לחשוב עליהם. אבל כאשר אנחנו נשאבים שוב ושוב למחשבות על מה שהיה או על מה שעוד עלול להיות, הגוף ומערכת העצבים מגיבים לעיתים כאילו הדברים מתרחשים ממש עכשיו.
ומה קורה כשאנחנו חוזרים אל הרגע הזה?
לפעמים, אפילו בתוך מציאות מורכבת, אפשר לגלות שבמיקרו־רגע הזה – ממש עכשיו – יש גם רגע של שקט.
אפשר לעצור לרגע את הסרט של העבר ואת התסריטים של העתיד ופשוט להתבונן במה שקורה כאן ועכשיו.
אבל איך חוזרים לכאן ועכשיו?
יש לנו שני עוגנים נפלאים שתמיד נמצאים בהווה: הנשימה והגוף.
להתבונן בנשימה
דמיינו שיש בתוככם מצלמת וידאו קטנה שרק מתבוננת במה שקורה עכשיו, בלי לנתח ובלי לשנות.
אפשר להניח אצבע כמה סנטימטרים מתחת לאף ולהרגיש את האוויר שנכנס ויוצא דרך הנחיריים.
אפשר גם להניח יד על בית החזה או על הבטן ולהרגיש את התנועה העדינה של הגוף עם כל שאיפה ונשיפה.
שימו לב למגע של היד בגוף – וגם לתחושה של הגוף שפוגש את היד.
לא צריך לנשום בצורה מיוחדת. רק לשים לב לנשימה שכבר מתרחשת.
לחזור אל הגוף – תוך כדי החיים
לא חייבים לעצום עיניים או לשבת למדיטציה.
כשיושבים בכורסה, למשל, אפשר להפנות את תשומת הלב למגע של הגוף במושב, לגב שנשען על המשענת, לכפות הרגליים שנוגעות ברצפה.
אפשר גם לעשות "טיול בגוף": לעבור עם תשומת הלב מכפות הרגליים כלפי מעלה ולשים לב לתחושות השונות בכל אזור – חום, קור, מגע, לחץ, תנועה או אולי אפילו היעדר תחושה ברורה.
פשוט להתבונן, כמו אותה מצלמת וידאו פנימית.
ומה עושים כשהמחשבות שוב לוקחות אותנו לעבר או לעתיד?
לא נלחמים בהן ולא מנסים לסלק אותן. שמים לב: הנה מחשבה, ואז בעדינות מחזירים את תשומת הלב אל הנשימה, אל הגוף ואל מה שמתרחש ממש עכשיו.
ושוב.
ושוב.
ושוב.
בכל פעם שאנחנו עושים זאת, אפילו לכמה שניות, אנחנו מאמנים את התודעה לחזור אל ההווה ומאפשרים למערכת העצבים לחוות רגעים קטנים של נוכחות ושקט.
אפשר לתרגל את זה בכל מקום ובכל זמן – בזמן ישיבה, הליכה, המתנה בתור, נסיעה או מנוחה.
כי בסופו של דבר, החיים אינם מתרחשים אתמול וגם לא מחר.
החיים מתרחשים עכשיו.
ועכשיו.
ועכשיו.
ד"ר אריאל וורנר (PhD) – מומחית בטיפול, ליווי, הוראה והנחייה להפחתת מתחים ושיפור איכות חיים ביום-יום, לחיזוק התמודדות ולצמיחה בנקודות צומת משבריות במעגל החיים והמוות. זאת על ידי שילוב גישות וכלים של גוף-נפש-רוח מיודעי טראומה המתבססים על הממשקים בין פסיכולוגיה, מדע ורוחניות.
מטפלת, מלווה ומייעצת בזום.
www.drariellewarner.com
