מיאלומה נפוצה (Multiple Myeloma) היא מחלת סרטן של תאי פלסמה, תאים ששייכים למערכת החיסון ונמצאים במח העצם. המחלה שייכת לקבוצת הגידולים ההמטולוגיים ומטופלת במחלקות ההמטואונקולוגיות במרכזים הרפואיים. בעמוד הזה מוסבר מהי המיאלומה, כיצד היא מתפתחת, במה היא פוגעת בגוף, ומה ידוע היום על הסיבות להתפתחותה ועל שכיחותה.
עיקרי הדברים
- מיאלומה נפוצה מתחילה בתא פלסמה בודד שמתרבה ללא בקרה במח העצם, ולכן כל תאי המיאלומה אצל אותו מטופל מייצרים את אותו נוגדן בדיוק, הנקרא נוגדן חד שבטי.
- סוג הנוגדן החד שבטי אינו משתנה לאורך המחלה, ולפיו מאפיינים את סוג המיאלומה.
- המחלה עלולה לפגוע בעצם, ברמות הסידן בדם, בייצור תאי הדם, בכליות ובמערכת החיסון, אך ברוב המקרים היא מתבטאת רק בחלק מהתסמינים האלה.
- הסיבות להתפתחות המיאלומה אינן ברורות, והמחלה אינה עוברת בתורשה. אין כיום המלצה רשמית לסקור את בני המשפחה.
- ההתפתחות במחקר ובהיצע התרופות הביאה לכך שיש המתייחסים למיאלומה כאל מחלה כרונית, שברוב המקרים אפשר לטפל בה ביעילות ולהשיג בה הפוגה ממושכת.
מיאלומה נפוצה הפכה ממחלה יתומה למחלה שאפשר לטפל בה לאורך שנים
בעבר הלא רחוק הייתה המיאלומה מחלה יתומה, כזו שאיננה נחקרת ושעמדו לרשותה מעט מאוד קווי טיפול. התפתחות עצומה במחקר הקליני ובהיצע התרופות והטיפולים שעומדים לרשות המטופלים הביאה לשיפור מתמיד במצב, עד כי יש המתייחסים למיאלומה כאל מחלה כרונית.
ברוב המקרים ניתן לטפל במחלה ביעילות ולהשיג הפוגה ממושכת. כאשר המחלה נשנית, ניתן לטפל בה שוב כדי להשיג שליטה מחודשת. בנוסף, המדע והטכנולוגיה המתקדמים מאפשרים להתקדם אל עבר טיפול מותאם אישית שרמת דיוקו הולכת ועולה. בזכות מגוון התרופות הקיימות היום לטיפול במיאלומה, תוחלת החיים של המתמודדים עם המחלה עולה בהתמדה. פירוט על קווי הטיפול השונים מופיע בעמוד הטיפול במיאלומה.
תא פלסמה בודד שמתרבה ללא בקרה הוא תחילתה של המיאלומה
במצב תקין, תאי הפלסמה מייצרים חלבונים (נוגדנים) מסוגים שונים. החלבונים האלה מופרשים לדם ומהווים חלק ממערכת החיסון. במיאלומה, תא פלסמה בודד עובר שינוי שגורם לו להתרבות ללא בקרה בתוך מח העצם. התאים שנוצרים כך הם תאי המיאלומה, והם תאים ממאירים.
ברוב המקרים ממשיכים תאי הפלסמה הממאירים לייצר את אותו החלבון שיוצר על ידי תא הפלסמה הבודד שממנו התפתחו. לכן כל תאי המיאלומה אצל מטופל מסוים מייצרים את אותו הנוגדן ממש. הנוגדן הזה נקרא נוגדן חד שבטי, או חלבון מונוקלונלי.
מח העצם ותאי הפלסמה
מח העצם הוא הרקמה שבתוך החלל הספוגי של העצמות, שבה נוצרים כל התאים המרכיבים את הדם. אפשר לחשוב עליו כעל בית חרושת לכל מרכיבי הדם: כדוריות דם אדומות, כדוריות דם לבנות וטסיות, האחראיות לקרישת הדם.
אחת מקבוצות כדוריות הדם הלבנות כוללת את הלימפוציטים. לימפוציטים מסוימים, מסוג B, ממשיכים להבשיל עד שהם הופכים לתאי פלסמה. תאי הפלסמה אחראים לייצר נוגדנים, חלבונים שמסייעים לגוף להתגונן מפני פולשים זרים כמו חיידקים, נגיפים וגופים זרים.
מבנה הנוגדן וסוגי השרשראות
מבנה הנוגדן השלם כולל שתי שרשראות כבדות ושתי שרשראות קלות. השרשראות הכבדות יכולות להיות מסוגים שונים. במיאלומה מדובר לרוב בשרשרת IgG, כלומר אימונוגלובולין מסוג G, ובמצב כזה המחלה נקראת מיאלומה של IgG. לעיתים השרשרת הכבדה היא מסוג IgA, ובאופן נדיר ייתכנו סוגים נוספים: IgE, IgD ו-IgM. השרשרת הקלה יכולה להיות מסוג קאפא או מסוג למבדא.
סוג הנוגדן החד שבטי שתאי הפלסמה מייצרים אצל כל מטופל אינו משתנה לאורך המחלה. זו הסיבה שאותו נוגדן משמש נקודת ייחוס קבועה למעקב לאורך כל הדרך.
דפוס הפרשת הנוגדנים מחלק את המיאלומה לשלושה סוגים
אפשר להבחין בין סוגים שונים של מיאלומה לפי דפוס הפרשת הנוגדנים. ההבחנה הזאת אינה טכנית בלבד, מפני שהיא קובעת לפי איזה מדד אפשר יהיה לעקוב אחר המחלה בהמשך.
- מיאלומה מפרישה אצל 80% מהמטופלים הפרשת הנוגדן החד שבטי כוללת נוגדן שלם, כלומר שרשראות כבדות ושרשראות קלות. במצב הזה מאפיינים את סוג המיאלומה על פי סוג השרשרת הקלה וסוג השרשרת הכבדה המופרשות בחריגה.
- מיאלומה של שרשראות קלות אצל 15% עד 20% מהמטופלים רוב החלבון המופרש, או אפילו כולו, הוא שרשראות קלות בלבד. במצב הזה מאפיינים את המיאלומה על פי השרשרת הקלה המופרשת בכמות חריגה.
- מיאלומה לא מפרישה (Non Secreting Myeloma) אצל 1% עד 5% מהמטופלים תאי המיאלומה אינם מפרישים כמות חריגה של שרשראות כבדות או קלות.
הבדיקות שמזהות את הנוגדן החד שבטי ועוקבות אחר כמותו מפורטות בעמוד אבחון המחלה ומעקב.
המיאלומה פוגעת בעצם, בכליות, בייצור הדם ובמערכת החיסון
מהלך המיאלומה שונה ממטופל למטופל. כל מטופל הוא מקרה פרטי, הן מבחינת אופן הפגיעה של המחלה בגופו והן מבחינת רמת חומרת הפגיעה. ברוב המקרים המחלה מתבטאת רק בחלק מהתסמינים המפורטים כאן.
- הרס מוגבר של העצם ודיכוי התאים בוני העצם בגוף יש תאים בוני עצם (אוסטאובלסטים) ותאים מפרקי עצם (אוסטאוקלסטים), ותהליכי הבנייה וההריסה מתבצעים כל הזמן לסירוגין: בנייה, הריסה, בנייה, הריסה. התהליך הזה נקרא התחדשות העצם (remodeling). במצב תקין יש איזון בין פעילות התאים בוני העצם לבין פעילות התאים מפרקי העצם. במיאלומה, החומרים המופרשים על ידי תאי המיאלומה גורמים לפעילות יתר של התאים מפרקי העצם, ובמקביל מדוכאת פעילותם של התאים בוני העצם. כתוצאה מכך נוצרים אזורים חלשים שבהם רקמת העצם דלילה ביותר, והם קרויים נגעים ליטיים. הנזק לעצם מתבטא בכאבים בעצמות ובנטייה לשברים ספונטניים, כלומר שברים שמתרחשים ללא טראומה משמעותית, הנקראים שברים פתולוגיים. למעשה, במקרים רבים המיאלומה אף מתגלה לראשונה בעקבות שבר ספונטני. האזורים בשלד שנפגעים יותר הם עמוד השדרה והאגן. דוגמה אופיינית לפגיעה בעמוד השדרה היא שבר דחיסה של חוליה, שעלול לגרום לכאבי גב קשים, לאיבוד גובה ולשינויים מבניים בעמוד השדרה. בדרך כלל אין פגיעה בכפות הידיים, בכפות הרגליים, באמות ובשוקיים.
- עלייה ברמות הסידן בדם מצב זה נקרא היפרקלצמיה, והוא נובע מאותו תהליך של פירוק העצם.
- אנמיה מח העצם הוא בית החרושת שבו מיוצרים סוגים שונים של כדוריות דם: אדומות, לבנות וטסיות. תפקיד כדוריות הדם האדומות הוא לשאת את החמצן ולספק אותו לרקמות השונות בגוף, ותהליך העברת החמצן מתבצע על ידי ההמוגלובין, חלבון שנמצא בכדוריות הדם האדומות. אנמיה היא מצב של ירידה ברמת ההמוגלובין בדם, או ירידה ברמת הכדוריות האדומות שיכולות לשאת אותו. התוצאה היא אספקה ירודה של חמצן לרקמות הגוף. התרבות תאי המיאלומה במח העצם עלולה לפגוע בייצור תאי הדם האדומים ולהוביל לאנמיה.
- פגיעה בתפקוד הכלייתי לשרשראות הקלות יש נטייה לשקוע בצינוריות הכליה ובכך להפריע לתפקודן התקין. הפגיעה בכליות יכולה להיגרם גם עקב עלייה ברמת הסידן, עקב תרופות, או עקב חומר ניגוד שניתן ב-CT שבוצע כחלק מבירור לגבי כאבי עצמות.
- ירידה בתנגודת החיסונית ונטייה לזיהומים התנגודת החיסונית היא מידת יכולתו של הגוף להילחם במחלות. אצל חלק גדול מהמטופלים יש דיכוי של מערכת החיסון, ירידה בייצור כדוריות הדם הלבנות ושל הנוגדנים התקינים, ונטייה להתפתחות זיהומים. לעיתים המיאלומה מאובחנת בעקבות אירועים חוזרים של דלקות ריאות או זיהומים אחרים.
הסיבות להתפתחות המיאלומה אינן ידועות, ויש גורמים שמעלים את הסיכון
הסיבות להתפתחות מיאלומה אינן ברורות די הצורך, אולם נמצאו מספר גורמים שעלולים להגדיל את הסיכון לחלות. בין הגורמים האלה אפשר למנות חשיפה לחומרים כימיים רעילים, לדוגמה קוטלי מזיקים המשמשים בחקלאות, וחשיפה לקרינה, לרבות קרינה גרעינית.
המחלה אינה עוברת בתורשה ולא נמצא קשר גנטי מובהק להתפתחותה. כיום אין המלצה רשמית לסקור את בני המשפחה בבדיקות דם או בבדיקות הדמיה. עם זאת, ישנם מקרים של משפחות עם נטייה מוגברת למיאלומה.
הנתונים על שכיחות המיאלומה בישראל ובעולם
מיאלומה נפוצה מהווה כ-1% מכלל מקרי הסרטן, וכ-10% ממקרי מחלות הסרטן של תאי הדם והלימפה. בישראל מעריכים כי מתגלים למעלה מ-500 מקרים חדשים של מיאלומה נפוצה מדי שנה, והשכיחות נעה בין 3 ל-5 מקרים חדשים לשנה ל-100,000 נפש.
המיאלומה שכיחה יותר בקרב מבוגרים. הגיל החציוני של הופעת המחלה הוא 69 לגברים ו-71 לנשים, ו-5% מהמאובחנים הם מתחת לגיל 40. המחלה מופיעה בשכיחות גבוהה יותר אצל גברים, והיא שכיחה יותר באוכלוסייה של אפרו-אמריקאים.
פלסמציטומה ועמילואידוזיס הם מצבים נוספים של תאי הפלסמה
המיאלומה אינה המצב היחיד שנובע מהתנהגות חריגה של תאי פלסמה. שני מצבים נוספים מופיעים לעיתים לצידה, ולעיתים בפני עצמם.
פלסמציטומה (Plasmacytoma)
פלסמציטומה היא מצב שבו מופיע צבר של תאי מיאלומה במקום אחד בגוף, מחובר לעצם או ללא חיבור אליה. מצב שבו יש צבר יחיד בגוף נקרא פלסמציטומה יחידה או יחידנית (solitary plasmacytoma).
כאשר מתגלה פלסמציטומה במקום מסוים בגוף, מקובל לבצע בדיקת PET-CT כדי לוודא שאין צברים של תאי מיאלומה במקומות נוספים, ולהשלים ביופסיית מח עצם כדי לוודא שאין ריבוי תאי פלסמה במח העצם. אצל מטופלים עם פלסמציטומה יחידה אין תאי מיאלומה במח העצם, או שכמות תאי המיאלומה קטנה, מתחת ל-10%. הטיפול בפלסמציטומה יחידה הוא באמצעות קרינה, ובקרב חלק גדול מהמטופלים הקרינה מרפאה את המחלה. אולם בחלק מהמקרים תתפתח בהמשך מיאלומה, ולכן נדרש המשך מעקב.
במצב שבו מתגלים מספר צברים של תאי מיאלומה במקומות שונים בגוף, או במצב שבו יש פלסמציטומה יחד עם ריבוי תאי פלסמה במח העצם, ההתייחסות תהיה כמו למיאלומה פעילה.
עמילואידוזיס (Amyloidosis)
עמילואידוזיס הוא שם כללי לקבוצת מחלות שבהן השרשראות הקלות המופרשות על ידי תאי הפלסמה שוקעות בצורת סיבים ברקמות שונות בגוף. שקיעת השרשראות הקלות עלולה לגרום נזק לאיבר שבו הן שוקעות, והשקיעה יכולה להיות באיבר אחד או במספר איברים, כגון הלב, העצבים, הכליות, מערכת העיכול, הלשון והעור.
עמילואידוזיס עשויה ללוות מיאלומה נפוצה, אך לרוב היא מופיעה ללא מיאלומה, בנוכחות שבט קטן של תאי פלסמה. עמילואידוזיס שמופיעה ללא מיאלומה נקראת עמילואידוזיס ראשונית של שרשראות קלות. הטיפול בעמילואידוזיס דומה לטיפול במיאלומה נפוצה, עם התאמות מסוימות.
לצד המצבים האלה קיימים גם מצבי קדם מחלה, שבהם מתגלה הפרשה של חלבון חד שבטי ללא סימני מחלה פעילה ואינם מחייבים טיפול אלא מעקב בלבד. הם מוסברים בעמוד מתי מתחילים בטיפול?.
הרצאה של ד"ר אורית סופר על מיאלומה נפוצה
בהרצאה הזאת, מתוך הכנס השנתי ה-18 של עמותת אמ"ן, מוסבר מהי מיאלומה נפוצה וכיצד המחלה מתפתחת. את ההרצאה העבירה ד"ר אורית סופר, מנהלת המכון להמטולוגיה במרכז הרפואי הלל יפה.
-ההרצאה זמינה לצפייה בYouTube, שבו מרוכזות הרצאות נוספות מהכינוסים ומהמפגשים של העמותה.
עמותת אמ"ן לצד המתמודדים עם מיאלומה נפוצה
לקבל אבחנה של מחלה ששמה אינו מוכר זה רגע מבלבל. עמותת אמ"ן הוקמה בשנת 2005 על ידי קבוצת מתמודדים עם מיאלומה נפוצה שהכירו זה את זה בחדרי הטיפולים ובמסדרונות בתי החולים, והיא פועלת עד היום בעיקר בכוחם של מתנדבים שהמחלה נוכחת בחייהם או בחיי בני משפחתם.
בקו החם של העמותה עונים חברי אמ"ן שמתמודדים עם מיאלומה נפוצה במשך שנים. הם אינם מחליפים את הרופא המטפל ואינם קובעים אבחנות, אבל הם מכירים מבפנים את הימים הראשונים שאחרי האבחנה, כשיש הרבה יותר שאלות מתשובות. אפשר לפנות אליהם גם כשהשאלה נשמעת קטנה, וגם כשהיא רק צריכה אוזן.
שאלות נפוצות: מהי מיאלומה נפוצה?
מהי מיאלומה נפוצה?
מיאלומה נפוצה (Multiple Myeloma) היא מחלת סרטן של תאי פלסמה, תאים ששייכים למערכת החיסון ונמצאים במח העצם. המחלה שייכת לקבוצת הגידולים ההמטולוגיים ומטופלת במחלקות ההמטואונקולוגיות במרכזים הרפואיים. בעבר הלא רחוק נחשבה המיאלומה למחלה יתומה שאיננה נחקרת ושעמדו לרשותה מעט מאוד קווי טיפול, אך התפתחות עצומה במחקר הקליני ובהיצע התרופות הביאה לשיפור מתמיד, עד כי יש המתייחסים אליה כאל מחלה כרונית. ברוב המקרים ניתן לטפל במחלה ביעילות ולהשיג הפוגה ממושכת, וכאשר היא נשנית ניתן לטפל בה שוב כדי להשיג שליטה מחודשת.
כיצד מתפתחת מיאלומה נפוצה ומהו נוגדן חד שבטי?
במצב תקין תאי הפלסמה מייצרים נוגדנים מסוגים שונים, שמופרשים לדם ומהווים חלק ממערכת החיסון. במיאלומה, תא פלסמה בודד עובר שינוי שגורם לו להתרבות ללא בקרה בתוך מח העצם, והתאים שנוצרים כך הם תאי המיאלומה הממאירים. מכיוון שכולם התפתחו מאותו תא בודד, כולם ממשיכים לייצר את אותו החלבון בדיוק, ולכן כל תאי המיאלומה אצל מטופל מסוים מייצרים את אותו הנוגדן. הנוגדן הזה נקרא נוגדן חד שבטי, או חלבון מונוקלונלי, וסוגו אינו משתנה לאורך המחלה.
מהם סוגי המיאלומה לפי דפוס הפרשת הנוגדנים?
קיימים שלושה סוגים. מיאלומה מפרישה, שבה הפרשת הנוגדן החד שבטי כוללת נוגדן שלם עם שרשראות כבדות וקלות, מופיעה אצל כ-80% מהמטופלים, ובה מאפיינים את המחלה לפי סוג השרשרת הכבדה והקלה המופרשות בחריגה. מיאלומה של שרשראות קלות, שבה רוב החלבון המופרש או כולו הוא שרשראות קלות בלבד, מופיעה אצל 15% עד 20% מהמטופלים. מיאלומה לא מפרישה, שבה תאי המיאלומה אינם מפרישים כמות חריגה של שרשראות כבדות או קלות, מופיעה אצל 1% עד 5% מהמטופלים. ההבחנה הזאת קובעת לפי איזה מדד אפשר יהיה לעקוב אחר המחלה בהמשך.
אילו נזקים עלולה המיאלומה לגרום לגוף?
המיאלומה עלולה לגרום להרס מוגבר של העצם ולדיכוי התאים בוני העצם, מה שיוצר אזורים חלשים הקרויים נגעים ליטיים ומוביל לכאבי עצמות ולנטייה לשברים פתולוגיים, בעיקר בעמוד השדרה ובאגן. בנוסף היא עלולה לגרום לעלייה ברמות הסידן בדם, לאנמיה עקב פגיעה בייצור תאי הדם האדומים במח העצם, לפגיעה בתפקוד הכליות עקב שקיעת שרשראות קלות בצינוריות הכליה, ולירידה בתנגודת החיסונית שמגבירה את הנטייה לזיהומים. עם זאת, מהלך המחלה שונה ממטופל למטופל, וברוב המקרים היא מתבטאת רק בחלק מהתסמינים האלה.
האם מיאלומה נפוצה היא מחלה תורשתית?
המחלה אינה עוברת בתורשה ולא נמצא קשר גנטי מובהק להתפתחותה, ולכן אין כיום המלצה רשמית לסקור את בני המשפחה בבדיקות דם או בבדיקות הדמיה. עם זאת, ישנם מקרים של משפחות עם נטייה מוגברת למיאלומה. הסיבות להתפתחות המחלה אינן ברורות די הצורך, אך נמצאו כמה גורמים שעלולים להגדיל את הסיכון לחלות, ובהם חשיפה לחומרים כימיים רעילים כמו קוטלי מזיקים המשמשים בחקלאות, וחשיפה לקרינה לרבות קרינה גרעינית.
כמה אנשים מאובחנים עם מיאלומה נפוצה בישראל?
בישראל מעריכים כי מתגלים למעלה מ-500 מקרים חדשים של מיאלומה נפוצה מדי שנה, והשכיחות נעה בין 3 ל-5 מקרים חדשים לשנה ל-100,000 נפש. ברמה העולמית מהווה המיאלומה כ-1% מכלל מקרי הסרטן וכ-10% ממקרי מחלות הסרטן של תאי הדם והלימפה. המחלה שכיחה יותר בקרב מבוגרים, והגיל החציוני של הופעתה הוא 69 לגברים ו-71 לנשים, אם כי 5% מהמאובחנים הם מתחת לגיל 40. היא מופיעה בשכיחות גבוהה יותר אצל גברים.
מה ההבדל בין פלסמציטומה לבין מיאלומה נפוצה?
פלסמציטומה היא מצב שבו מופיע צבר של תאי מיאלומה במקום אחד בגוף, מחובר לעצם או ללא חיבור אליה, ואילו במיאלומה נפוצה תאי המיאלומה מתרבים במח העצם. כאשר יש צבר יחיד בלבד מדובר בפלסמציטומה יחידה, ואצל מטופלים אלה אין תאי מיאלומה במח העצם או שכמותם קטנה, מתחת ל-10%. הטיפול בה הוא באמצעות קרינה, ובקרב חלק גדול מהמטופלים הקרינה מרפאה את המחלה, אך בחלק מהמקרים תתפתח בהמשך מיאלומה ולכן נדרש המשך מעקב. כאשר מתגלים מספר צברים, או צבר יחד עם ריבוי תאי פלסמה במח העצם, ההתייחסות היא כמו למיאלומה פעילה.
מי מעבירה את ההרצאה על מיאלומה נפוצה ומהיכן היא?
את ההרצאה העבירה ד"ר אורית סופר, מנהלת המכון להמטולוגיה במרכז הרפואי הלל יפה. ההרצאה ניתנה במסגרת הכנס השנתי ה-18 של עמותת אמ"ן, והיא עוסקת בשאלה מהי מיאלומה נפוצה וכיצד המחלה מתפתחת. אפשר לצפות בה בערוץ היוטיוב של עמותת אמ"ן, שבו מרוכזות הרצאות נוספות מהכינוסים ומהמפגשים של העמותה.
האם אפשר לרפא מיאלומה נפוצה?
המיאלומה מטופלת היום כמחלה שאפשר להשיג בה שליטה לאורך זמן, ולא כמחלה שמסתיימת בטיפול אחד. ברוב המקרים ניתן לטפל בה ביעילות ולהשיג הפוגה ממושכת, וכאשר המחלה נשנית ניתן לטפל בה שוב כדי להשיג שליטה מחודשת. בזכות ההתפתחות במחקר הקליני ובהיצע התרופות, תוחלת החיים של המתמודדים עם המחלה עולה בהתמדה, ויש המתייחסים למיאלומה כאל מחלה כרונית. חריג לכך הוא פלסמציטומה יחידה, שבקרב חלק גדול מהמטופלים הטיפול בקרינה מרפא אותה, אם כי גם אז נדרש המשך מעקב מפני שבחלק מהמקרים תתפתח בהמשך מיאלומה.
מדוע המיאלומה מתבטאת אחרת אצל כל מטופל?
מפני שהמחלה מתחילה בתא פלסמה בודד, וסוג הנוגדן שאותו תא מייצר משתנה ממטופל למטופל. לכן יש מי שמפריש נוגדן שלם, יש מי שמפריש שרשראות קלות בלבד, ויש מי שאינו מפריש כמות חריגה כלל. על גבי זה, מהלך המחלה שונה ממטופל למטופל גם באופן הפגיעה בגוף וגם ברמת חומרתה, וברוב המקרים המחלה מתבטאת רק בחלק מהתסמינים האפשריים. אצל אדם אחד הסימן הראשון יהיה שבר ספונטני, אצל אחר אנמיה, ואצל שלישי דלקות ריאות חוזרות. מהסיבה הזאת כל מטופל נחשב מקרה פרטי, והטיפול נקבע לפי מצבו וצרכיו.
המידע בעמוד זה נועד להרחיב את ההיכרות של המתמודדים עם מיאלומה נפוצה ובני משפחותיהם עם המחלה ועם אופן התפתחותה. אין בו תחליף לייעוץ רפואי, לאבחון או להמלצה על טיפול. אבחון המחלה, פירוש תוצאות של בדיקות וההחלטות על הטיפול מסורים לרופא המטפל, המכיר את התמונה הרפואית המלאה של כל מטופל.
