פרופסור רוני גמזו, כלל לא חלם להיות רופא בצעירותו, אם תשאלו אותו, היה בטוח שיהיה מתכנת. מסלול החיים הוביל אותו לתחום הרפואה, הוא שימש כמנכ"ל משרד הבריאות וכיום הוא מנכ"ל בי"ח איכילוב ויו"ר ועדת סל התרופות.
בשיחה מרתקת, שמענו ממנו על מערכת הבריאות הציבורית, על התובנות שנולדו בעקבות מחלת הסרטן שתקפה את עפעף עינו, תפקידיו המקצועיים וכמובן על העמותות והחשיבות בפעילותן למען החולים.
ספר לנו, מה גרם לך לבחור במקצוע הרפואה?
"בגיל צעיר לא האמנתי שאני אהיה רופא, לא הייתי בכיוון בכלל. תחום הטכנולוגיה, המחשבים, היה קרוב לליבי, חשבתי שאעסוק בהנדסת מחשבים. בצבא, הייתי חובש צבאי, השאירו אותי לתפקיד הדרכה, נחשפתי עוד יותר לעומק המקצועי של הרפואה. במהלך השירות הצבאי, גיליתי מקצוע עם הרבה מאוד עניין, חוכמה, יכולת לשנות מצבים מקצה לקצה, יכולת השפעה גדולה של אנשים, הרבה מאוד למדנות, אלו מאפיינים את האישיות שלי. בסוף הגעתי לניהול רפואי".
בתום שירותו הצבאי פרופסור גמזו החל ללמוד רפואה. את הפוטנציאל זיהו בשלב מוקדם, עוד כמתמחה לגינקולוגיה, קודם לתפקיד של סמנכ"ל, הוא היה אז רק בן 36 . פרופסור גמזו התקדם בסולם הדרגות וכיום הוא משמש כיו"ר ועדת סל הבריאות ומנכ"ל בי"ח איכילוב.
בתוכנית 'עובדה' ששודרה במאי האחרון הוא משתף "בוועדת הסל האחרונה הכנסתי טיפול מסוים שלמדתי עליו תוך כדי והוא אושר והנה, הגידול אצלי, סיכוי של 1 למיליון, המקרה הראשון באיכילוב שבו משתמשים בטיפול הזה".
בקיץ , לפני כשנה גילו לפרופסור גמזו גידול על העפעף, מתחת לעין שמאל. בהתחלה, הרופאים היו בטוחים שזו שעורה, נגע. עד שהוחלט לשלוח לבדיקה פתולוגית, התוצאות הראו גידול נדיר שאפשר למות ממנו. "עברתי טירוף רגשי, דאגה, אני אדם בריא, עם המון אחריות ופתאום הכל נעצר".
הרופאים של פרופסור גמזו, משתפים כי בארץ אין מספיק מידע על הסרטן הנדיר, מתקבלת החלטה לטוס לבי"ח בארה"ב, החלטה לא פשוטה בייחוד כשאתה מטופל, במקום מוכר וידוע, סומך על הצוות הרפואי, מנכ"ל משרד הבריאות לשעבר. מערכת הבריאות בארץ כפי ששתף, היא אכן הטובה שיש, יחד עם זאת, במקרים נדירים במיוחד, צריך להיעזר במרכזים עולמיים. כאשר פרופסור גמזו מגיע לארה"ב, המומחים ממליצים להסיר במהירות את הגידול, את תוצאות האמת אין לדעת, האם יידרש לטיפולי הקרנות, מה יהיה בעתיד.
פרופסור יגאל ליבוביץ, הרופא שמטפל משתף בכתבה מתוך עובדה כי יש לעקוב באופן קבוע , אין לדעת כעת האם הגידול אכן שלח גרורות לשאר המקומות בגוף, יכול לקרות בחודש, שנה הקרובה או יתכן וכלל לא.
שאלנו את פרופסור גמזו: לאחרונה פגשת את מערכת הבריאות כמטופל, מה גילית על הצד שני?
"גיליתי שהדברים הקטנים, שלא תמיד שמים לב אליהם, הם גדולים מאוד, כמו למשל המתנה לתשובה. תמיד מדברים על זמן ההמתנה הארון ל- MRI, אבל לא מדברים על זמן ההמתנה לתשובה. או למשל, שיחה של רופא. פעמים רבות כשרופא מדבר על משהו, הוא מתייחס לאלמנט המדעי ולא תמיד למטופל".
הצלחת לייצר שינוי בעקבות תובנות אלו?
"היו מספר דברים שבקשתי, כמו למשל לקצר זמני המתנה. אני חושב שאחת הבעיות של המערכת הרפואית בארץ, היא שהצוות התרחק מהאמפטיה, משום שלהתחבר לאדם סובל דורש המון מאמץ, עלול להתיש בסוף היום. הרופא עושה רציונליזציה של הטיפול, מתמקד באיכות הייעוץ ולא בעטיפה הרגשית והאנושית, משום שאיכות הייעוץ איננה מתישה, היא מתאימה לאתוס המקצועי והוא להיות הכי טוב, הכי מצטיין, עם הכי הרבה ידע ובקיאות ולעומת זאת, 'להיות מחבק' לא תמיד נמצא ברשימת הכישורים שחשבת שאתה צריך, כרופא".
עוד מחדד פרופסור גמזו "הגישה של הרופא, תלויה פעמים רבות ברוח המחלקה, בתרבות שנוצרת, אינטראקציה שאי אפשר בלעדיה בין האחיות והרופאים, קוד ההתנהגות שנוצר. כשאתה כרופא, כאיש צוות, לא רואה שאחרים מייצרים חום ורגישות במהלך הביקור, גם אתה לא תפעל כך, גם אם אתה כזה בתוך תוכך וגם אם לפעמים נגמרות המילים ואתה רוצה רק לחבק מטופל, אתה לא רואה סביבך שזה קורה וזה לא קוד התנהגות באותה מחלקה, אז אתה לא פועל כך".
כחלק מההכשרה של הצוותים הרפואיים, אתם מאמנים רופאים להיות יותר אמפטיים? מתמקדים בהכשרה של הפן הרגשי?
"אנחנו לא עושים מספיק. אנחנו חיים בעולם, בתוך בית חולים, בתוך מערכת רפאית לוחצת, עם המון מורכבות וציניות, ואני מנסה לקדם את זה, את החלק של האימון האמפתי. רופאים הם בני אדם טובים, הם אמפתיים מבית, אבל עם הזמן מתחילים לפתח דיסוננס, הם למדו שהצלחתם לא עוברת בציוני האמפתיה. ההצלחה נמדדת בלמידה, במקצועיות, בהצטיינות, הם מכוונים את היכולות לסולם הקידום או לסולם ההערכה שקיים במסגרת שלהם. הם נתקלים בדיסוננס משום שהם רוצים להית אמפתיים, אבל אין להם זמן. יש מנגנוני הגנה של התנתקות והתרחקות, מנגנוני הגנה של שחיקה ולכן הם מתעסקים בצד הטכני, המדעי".
האם יש לך המלצה לחולים ובני משפחה בנוגע להתנהלות במפגש עם הצוות הרפואי?
"התשובה האוטומטית היא 'תראה מי הרופא ותתאים עצמך'. למשל אל תהיה רגשן מידי כי הרופא קר או אדיש. אבל הייתי מייעץ הפוך, הייתי אומר לכל חולה, דווקא לא לתכנן את האינטראקציה, לא להתאים את עצמו לרופא. אני חושב שמטופלים נמצאים עם כ"כ הרבה מורכבויות וקשיים ואם נגיד להם לבוא מוכנים, לתכנן דברים, זה נטל עליהם. חשוב לי להגיד למטופל 'תהיה אתה, עצמך'. אם אתה אדם רגשן, מלא רגש או במתח, אל תסנן את עצמך מול הרופא שנמצא מולך, אי אפשר להנדס מטופלים".
ספר לנו על תפקידך כיו"ר ועדת סל הבריאות. מה מורכבות התפקיד?
"צריך להגיע עם ידע, להבין היטב את מבנה מערכת הבריאות בישראל, כלכלת בריאות כלכלת תרופות, להגיע עם הרבה כלים. צריך לדעת לעבוד עם אנשים, יש 24 חברים בוועדה, מגוון גדול של דעות ולכן צריך לדעת איך ליצור את הדינמיקה, נדרשת הרבה יכולת בין אישית. אסור שההחלטה תהיה החלטת רוב, כי אז מה זה אומר? החלטת רוב משמעותה שיש כאלו שרוצים ויש שלא רוצים. לכן כל ההחלטות בוועדת הסל צריכות להתקבל פה אחד. צריך לדעת ליצור דינאמיקה קבוצתית כדי שההחלטות יתקבלו פה אחד ואם אין פה אחד, להשאיר רגע בצד ולחזור לזה שוב ושוב עד להסכמה מוחלטת. קבלת ההחלטות שלנו מושפעת מתחושות, ממנעד של רגשות. אני מאמין שצריך להפעיל את הרגש, להיות אדם שכן יכול לכעוס, להרגיש ולא להיות אדיש בתהליך הזה, עבור כולם: חברות תרופות, קופות חולים, חולים. הפעלת הרגש, אמפתיה לחולים וגם כעס, היא חשובה לניהול הועדה".
בוועדה יושבים נציגי ציבור, היכן מתבטאת תרומתם?
"נציגי הציבור מגיעים עם הבנה של המקום שלהם בתוך הציבור הישראלי וזה מה שצריך. ועדה ציבורית צריכה עוצמה מקצועית וגם עוצמה נוספת, הבנת החברה והתרבות והאתוס של מדינת ישראל ולכן הם חלק מהוועדה. הם צריכים לאזן את החשיבה המקצועית, הכלכלית, הרפואית ולהביא לשיקולים, אתוס חברתי כלכלי תרבותי של מדינת ישראל".
האם הדרך שבה סל בריאות בסופו של דבר מנוהל היא הטובה ביותר מבחינת החולה והתקציב?
"הטובה ביותר זו אמירה נשגבת מידי לטעמי. אני חושב שסל הבריאות הוא מאוד יעיל, בין הטובים בעולם. יתכן ויש מקום לשיפור".
תוכל לתת דוגמאות?
"מאז שסיימתי את הוועדה האחרונה, לפני כשנה, לא התעמקתי. יחד עם זאת, ייתכן והזמן שנותנים לוועדה להחליט, ניתן לשיפור, אני לא בטוח שהוא מספיק. אנחנו מתחילים באוקטובר, לעיתים יש חגים באמצע והוועדה מסתיימת בדצמבר, מה שמשאיר זמן הדוק וקצוב. יכול להיות שאפשר לרווח ולהתחיל באוגוסט. נכון שיש עבודה מקדימה ומכינה בטרם התכנסות הוועדה, אבל יכול להיות יותר זמן".
בעולם נהוג שעמותות מעורבות בוועדות הסל ומשמשות כקול החולה. בארץ, פחות מקובל. מה לדעתך יכולה להיות מעורבות העמותות בוועדה?
"קודם כל, עמותות חולים שכותבות מכתב או מופיעות בדיוני הועדה, אלו דברים שמשפיעים ונשמעים. יחד עם זאת, יש בעיה לוגיסטית, לווסת את זה. אני, כראש ועדת הסל, הייתי חושש מהצפה, חושש ממורכבות לוגיסטית לשמוע את כולם: יש כ- 30 עמותות וחברים שכל אחת נסערת וחשוב לה לייצג את המטופלים אשר להם היא דואגת. לצדם, יש אנשים בודדים, שהם לא עמותה ואין עמותה שמייצגת את המחלה שלהם וגם הם רוצים להשמיע את קולם, זה כמעט אינסופי. מה המכניזם לאזן? אני חושב שהפתרון הוא לכתוב בקשה מפורטת ואת המכתב נקריא בוועדה במהלך הדיון".
למכתבים יש השפעה, מחדד פרופסור גמזו, "אני מושפע ממכתבים של חולים, אני מושפע מדעות של חולים וכמובן מפניות של עמותות. אני לא חושב שזה רע, בעיניי, חלק מהשיקולים של הוועדה צריכים להיות שיקולים שנובעים מתוך עיני החולה".
פרופסור גמזו מוסיף על החשיבות בטיפול במיאלומה. "מיאלומה היא מחלה שהקדשנו לה המון וכולי תקווה שכך גם יהיה בהמשך. אני מקווה שטיפולי ה- CAR-T יאושרו ע"י ה- FDA, חשוב לי להגיד לכם – קולכם נשמע".
יש לך עצות, מה עמותת אמ"ן יכולה לעשות עוד עבור המטופלים?
"ידוע לי שאתם עוסקים בתמיכה למטופלים, מידע למטופלים, דחיפה לרישום תרופות בארץ, ייזום והבאה של מחקרים קליניים לארץ. הייתי מייעץ לעסוק בגיוס כסף פילנתרופי לקידום וחיזוק מחקר, לדאוג שהתרומה תקדם את העמותה, אני חושב שאתם יעד פילנתרופי ראוי".
*תחקיר לכתבה מתוך כתבת עובדה ששודרה במאי 2019 בערוץ 12
ראיון זה נערך במסגרת סדרת ראיונות להיכרות עם אנשים שמלווים את העמותה, עומדים מאחוריה ואשר דמותם ופועלם השאירו את חותמם על העמותה. זו דרכנו להעלות על נס ולשמר את דרכה המיוחדת של אמ"ן, של מייסדיה ושל הידידים המסורים שענייננו קרוב לליבם ומלווים אותנו במסע. הסדרה מתקיימת מאז שנת 2016. לצפייה בכל הראיונות ראו מה חדש? – ראיונות עומק.
