לחיות את הרגע במלואו ולא לדאוג למחר
שמי רוזי, נשואה להרי שנשא את ה-MGUS משנת 1979. בחורף 2015 המחלה פרצה בפועל, תוך קריסת מערכות פתאומית.
באותם הימים הרי אושפז בטיפול נמרץ והוא נשאל בן כמה הוא. “בן שנתיים”, הוא ענה, ורק אחרי כחודשיים חזר לגיל הכרונולוגי שלו. ואכן, כמו בן שנתיים הוא פקח את עיניו ו”למד” לחיות מחדש. כל שיפור קטן, כל התקדמות, כל הישג היו צעדים ענקיים חזרה לחיים.
מאז אנחנו נושמים חיים, נושמים לעומק, רואים את הטוב באנשים, חברים ומשפחה שצועדים איתנו, מברכים על ה”רגע”. למדנו שפה חדשה של עומק, של התבוננות מהלב, של שקט פנימי. צומחים עם הטוב בגוף ובנפש.
את הבחירה לחיות את הרגע במלואו ולא לדאוג למחר אני מיישמת באמצעות ההבנה שהמחלה היא לא ה”אויב” שלי או שלנו – היא שותפה. אנחנו צומחים עמה, היא העשירה את ארגז הכלים שלנו לחיים.
