הטיפ של ינואר

לזכרו של עמוס פורת ז”ל

שמי עמוס פורת ואני נאבק במחלה הארורה הזו כבר 5 שנים, מאחוריי 7 קווי טיפול שהפסיקו לפעול לאחר מספר חודשים עד שנה וחצי.
שאלתי את עצמי, מה מחזיק אותי בחיים? מאיפה אני מקבל כוח להיאבק בכאבים ובהרגשה הרעה הפוקדת אותי? מצאתי שמילת המפתח מבחינתי היא: התמודדות.

את הסיבות האישיות שלי, מה שמחזיק אותי באופן אישי, כתבתי פחות או יותר לפי סדר החשיבות שלהן ואני מציג אותן כאן.
אני ממליץ לכולכם לכתוב לעצמכם מה מחזיק אתכם, כדי להיזכר ולראות את הרשימה החשובה הזו מול העיניים.

1. להמשיך בחיי כמה שיותר עם זוגתי האהובה יוספה שהצילה את חיי במסירותה ונאמנותה,כשהייתי כבר מיואש ורציתי למות. בזכות החוויות והטיולים שעשינו יחד ובזכות הקשר שלא ינתק איתה. בזכות הדבק החזק בינינו, המאחד אותנו, שהוא הילדים והנכדים.
2. בזכות הילדים והנכדים המקסימים שיש לנו, בזכות הקשרים והאהבה שאנו רוחשים אליהם ובזכות הרצון שיצליחו ויהיה להם טוב בחיים. כל מפגש אתם זו חוויה שמימית שאין לה תחליף. בזכות יובל שנתן לנו 22 שנות חיים ונגדע מהמחלה האכזרית. הוא לא נעלם, הוא איתנו בליבנו תמיד.
3. בזכות הרופאה המקסימה והנהדרת שלי, ד”ר נועה לביא, הפועלת בלי הרף ובמסירות שלא תיאמן למצוא לי פתרונות כדי להכניע את תאי המיאלומה הארורים. אני תקווה שתלווה אותי עד מותי (כמה שיותר מאוחר).
4. בזכות עיסוקי בצילום ועריכה בטלוויזיה הקהילתית של קריית ביאליק בהנהלת מיכה פרלמוטר המאפשר לי לבטא את עצמי ולהתפתח ולעשות כתבות יותר טובות ובזכות הביקורות הטובות. בזכות אביגדור וימן שעוזר לי מתוך מסירות והבנה.
5. בזכות החברים המקסימים והמסורים שיש לנו.
6. בזכות הקרובים שנשארו לי וצאצאיהם.
7. בזכות האחיות של אשתי ואחיה בן ציון ז”ל.
8. בזכות האנשים הטובים שמופיעים פתאום כמו מהשמיים ועוזרים לך לתקן פנצ’ר, לסחוב סלים, לאפשר לך להשתלב בכביש, השכנים הטובים שיוצאים מגדרם כדי לעזור.
9. בזכות חבריי וידידיי בבית ספר השילוח יל”ג ובעדת ערבה.
10. בזכות האנשים, השקיעה, הגנים, הנופים היפים, החוויות המשותפות, הביחד ובזכות כל הדברים היפים והטובים שיש בעולמנו.

עמוס