דמיון מודרך והקשבה לגוף, רכיבה על אופניים בשביל התנועה והרבה אהבה
אני נוהגת להיכנס בדמיוני לתוך השלד שלי. לתוך העצמות. אני מעודדת את מח העצם שלי להחלים. רואה את תאי הדם האדומים שובבים וקפצוניים ואת עמוד השידרה דומה לגזע עץ מלא חיות.
המיאלומה אמרה לי למעשה, בדרכה המבאסת, שעמוד השידרה שלי צריך להגיע רגע לפני אלו של אחרים.
שההקשבה לגוף שלי חשובה מהכל.
אני מקשיבה לו בחמלה, בעידוד ובגאווה (גיבור, עבר רק עכשיו טיפול ביולוגי לא קל והשתלה).
אני מתרגלת מדיטציה כל בוקר והילינג בצהריים.
מקפידה ברוך על הליכות, אופניים, פלדנקרייז וצ’יקונג.
הכל בהקשבה לגוף. לאט ובאהבה.
לומדת ונתמכת בקבוצת הפייסבוק שלנו – אין סוף תודות. א.נשים מלאי רצון טוב וחוכמה כרימון.
אני מחזיקה בתקווה ובאופטימיות וגם מפוקחת ולומדת לעומק על המחלה.
יותר מאי פעם, אני חיה את החיים במלואם, מלאת הודיה על כל רגע משמח ויפה ועל כל חיבוק ואהבה שסביבי.
בו זמנית אני גם מתעניינת וקוראת על המוות ומפנימה שהחיים שלנו ארעיים.
ובעיקר – אני משתדלת להימנע מלחץ. נחה כשצריך ורוכבת על אופניים בשביל התנועה.
