אמ"נות מרפאת - הרי לנגבהיים

מי אני?

הרי לנגבהיים, גר ברחובות, בן 75, נשוי + 3 וסבא ל – 10 נכדים.
גמלאי, בוגר מכון ויצמן למדע, עסקתי למעלה מ-35 שנה במחקר בתעשיית הביוטכנולוגיה ובמקביל תמיד ציירתי ואיירתי.

המיאלומה שלי

בגיל 30 אובחנתי עם MGUS.
בגיל 67, לפני 8 שנים, אושפזתי במרכז הרפואי ‘שיבא’ במשך חודשיים, מתוכם 10 ימים בטיפול נמרץ, בעקבות זיהום חריף כתוצאה מחיידק עכברת, שפרץ בגלל מערכת אימונולוגית חלשה שנגרמה על ידי מיאלומה.
הטיפול התרופתי הראשוני למיאלומה הצליח ומאז שנת 2016 אני ללא טיפול תרופתי, במעקב המטולוגי צמוד, כל חודשיים, במרכז הרפואי ‘אסותא’ אשדוד.

האמנות שלי

כל חיי ציירתי בעט טוש Indian Ink, בצבעי מים Aquarell, ובצבעי Guache.
למדתי בתיכון במגמת מדעי הטבע בציריך, שם למדתי גם רישום בעיפרון וטוש, בסטודיו, ובעיקר בחוץ – בטבע, בכל מקום, בכל שעה, בכל עונה ובכל מזג אוויר, רישום מהיר והוספת צבע.

המורה ב-Gymnasium אמר לי: “אל תפסיק לצייר, גם אם תבחר במקצוע אחר לפרנסה”. כך עשיתי.
בכל הקריירה כמדען וחוקר, בשעות הפנאי, ציירתי ואיירתי. בנסיעות ובטיולים ציירתי רישומי נוף, בבית איירתי סיפורי תנ”ך ומזה 7 שנים אני מצייר את הסיפורים של ש.י עגנון.

איך היצירה עוזרת לי בהתמודדות?

אחרי השיקום, לפני 7 שנים, פרשתי ממחקר מדעי וניהול תעשייתי.
רציתי לחדש את היצירה שלי, את האופן שבו אני מצייר. המחלה קירבה אלי את האדם, הזולת, את המשפחה, הזוגיות, שכנות, חברות, את החיים היומיומיים, ימי החול. היא הרחיקה ממני את הקדוש, הניסי, העל טבעי. לא מצאתי עוד עניין לצייר נושאים מן התנ”ך הכתובים עַל יְדֵי מַלְאָךְ, או עַל יְדֵי שָׂרָף, או עַל יְדֵי שָׁלִיחַ או על ידי נביא…. רציתי לצייר סיפורים שכתובים על ידי סופר בן אדם.

התחלתי לצייר תמונות לפי סיפורי עגנון. הדמיון הפורה שלו משך אותי. לשבת בבית ולהעביר את הדמויות הרב ממדיות של עגנון לדף דו-ממדדי ושטוח, לפרוס את סיפורי עגנון שיכולים להגיע ל-50 עמודים – על פני דף של 50X70 ס”מ. להפוך את סיפורי עגנון הכתובים באותיות שחור לבן לתמונות צבעוניות גדולות.

מצאתי שיש מאות ספרים ומאמרים שמפרשים בכתב את סיפורי עגנון, אבל אין כמעט פירושים ויזואליים. אני קורא סיפור ומצייר רק את מה שעגנון כותב. כל ציור לוקח לי כ-3 חודשים. עד כה יצרתי 24 תמונות ואני ממשיך לצייר.

אחרי שציירתי שתי תמונות, יצאנו, זוגתי רוזי ואני, לסיור לגליציה, אוקראינה עם “בית עגנון”. שם נחשפתי לנופי המולדת של עגנון, תפאורתם של האירועים הספרותיים. סיור לימודי זה היווה קטליזטור לפרשנות חזותית לסיפוריו יוצאי הדופן של עגנון.

הציור לא רק עוזר לי בהתמודדות עם המחלה אלא גם כעת בהתמודדות עם המלחמה. עגנון הידוע ביכולותיו להתוות סיפורים המתעמקים במצב האנושי ובמורכבות החיים, לוקח את הקוראים למחוזות קסומים, מצבים אנושיים, רגשות ותחושות אוניברסליים. באמצעות משיכות העט והמכחול ניתן לחוש את האינטראקציה בין הגיבורים הספרותיים ורגשותיהם, לבקר ברחובות העתיקים של ירושלים, בנופים המיסטיים של מזרח אירופה, במסעות לארצות רחוקות ולעולמות הדמיון.