“למערכת הבריאות בארץ יש יתרונות שלא קיימים בחו”ל”

ראיון עם ד”ר יוליה וקסמן, אחראית תחום מיאלומה במרכז הרפואי בילינסון

ד”ר יוליה וקסמן היא רופאה בנשמתה, לא רק במקצועה. כשמדברים על רפואה כשליחות, מתכוונים אליה.
בכל יום מחדש היא בוחרת להקדיש את זמנה לטיפול, למחקר, להובלה של עתיד טוב יותר למען המתמודדים והמתמודדות עם מיאלומה נפוצה.

הרבה רופאים ורופאות מספרים שכבר מילדות ידעו שזה יהיה המקצוע שלהם. כך היה גם אצל ד”ר יוליה וקסמן. “נולדתי ברומניה ועליתי לארץ בגיל שנתיים. גדלתי בחיפה, למדתי בבית הספר הריאלי ומזיכרונות ילדות מוקדמים שלי, תמיד ידעתי שזה מה שאעשה. כשהייתי בת 10 סבא שלי חלה בסרטן לבלב. אני זוכרת שבזמן שלמבוגרים סביבי היה קשה ומפחיד לסעוד אותו בימיו הקשים, וזה גרם להם קצת להתרחק, אותי זה דווקא לא הרתיע וגרם לי להתקרב ולרצות להיות לידו ולעזור.
בבית הספר למדתי במגמה ביולוגית, בתיכון התנדבתי במד”א ואפשר להגיד שממש גרתי באמבולנס, זו היתה הזהות שלי בתיכון. בצבא הייתי חובשת. ממש גדלתי לתוך התחום הזה, מעולם לא שקלתי משהו אחר, כל המסלול שלי נתפר סביב זה”.

הבית עודד את זה? אלו ערכים קיבלת מהבית שתומכים בדרך הזו?

“הבית תמיד תמך ועודד, עד היום. הערכים המובילים בבית היו של חריצות מעל לכל. ההורים שלי מהנדסים, היום בני למעלה מ- 70 ושניהם מאוד עסוקים, גם בפנסיה, בעשייה מתמדת. חינכו אותי לקדם ולאתגר את עצמי כל הזמן.
מעבר לכך, חינכו אותי לשקדנות ודיוק. ואני באמת חושבת שאלו ערכים בעלי חשיבות רבה בטיפול במיאלומה. בניגוד למחלות אחרות, במיאלומה יש לנו מהלך מחלה ארוך ומורכב שבמהלכו צריך לשים לב לגורמים רבים שחשוב לעקוב אחריהם ולהבטיח שלא מתפספס שום דבר. צריך להיות קצת אובססיביים ומאוד מאוד מסודרים. כל הזמן עם רשימות, לכתוב ולתעד, להיות עם יד על הדופק בכל הנושאים. אז זה באמת בא כבר מהבית ומאוד משרת אותי בעבודה שלי”.  

ולצד המסלול המקצועי גם הקמת בעצמך משפחה.

“נכון, אני נשואה לבעל תומך ואוהב, איש מחשבים, יש לנו 3 בנות, הקטנה בת 6, הגדולות בנות 13 ו- 14. בעלי משלם מחיר כבד ביום יום כדי שאני אוכל להיות זמינה באופן מוחלט לעבודה שלי. הוא וההורים שלי, כולם מאוד מחויבים לעזרה ולתמיכה לאורך כל הדרך. לדעתי קשה מאוד לעשות את הדרך הזו בלי הורים ובן או בת זוג תומכים ואוהבים”.

ואיך הגעת להמטולוגיה ובפרט למיאלומה?

“למדתי רפואה בטכניון, בהמשך חיפשתי בית חולים במרכז להתמחות והגעתי לבילינסון, שם קיבלתי מנטורינג מדהים ובחרתי להישאר. הרגשתי שאני מוקפת ברופאים מצוינים, ואני מאמינה בלהקיף את עצמך באנשים טובים כי זה מחלחל, גם ברמת הערכים. לראות את האנשים סביבי עובדים כך, ברמת מחויבות כל כך גבוהה, זה לא איפשר לי לוותר לעצמי. אני שמחה שכך התחנכתי. את ההתמחות בהמטולוגיה עשיתי בבית חולים בילינסון בין רופאים ערכיים ומובילים בתחומם”.

ולמה בחרת דווקא במיאלומה?

“תמיד ידעתי שארצה לעסוק בטיפול בסרטן, אבל אני לא יודעת להסביר למה בחרתי דווקא בהמטולוגיה בתוך זה. זו ממש היתה תחושת בטן. אני חושבת שמה שגרם לי להתחבר לטיפול במיאלומה באופן ספציפי הוא הקשר ארוך הטווח עם המטופלים והזיקה החזקה לרפואה פנימית שאני מאוד אוהבת”.

ולאחר ההתמחות בפנימית ובהמטולוגיה בבילינסון יצאת לתת התמחות במאיו קליניק, בארה”ב.

“נכון, הגעתי לשם לשנתיים. זו היתה הזדמנות לראות משהו אחר. הייתי במרכז שנחשב למוביל ברפואה בכלל ובעולם המיאלומה בפרט, עם 14 רופאי מיאלומה, שעובדים כצוות. מרכז שבו רואים מגוון אדיר של מטופלים כי מגיעים אנשים ממש מכל העולם, בין אם לטיפול, להשתלת מח עצם או להתייעצויות.

התרשמתי מאוד ממערכת רפואה מסודרת, צפויה ומלאת משאבים עם זמינות גבוהה של בדיקות הדמיה ותורים לרופאים מקצועיים. יש מענה מסודר ורשמי 24 שעות למטופלים על ידי צוות גדול של מזכירות ואחיות. חולי מיאלומה יכולים לקבל שם כל תרופה שהרופא בוחר לרשום להם בכל שלב של המחלה, וכמות המחקרים הקליניים גדולה מאוד.

עם זאת הופתעתי לגלות שבתמונה הגדולה אין לנו במה להתבייש לעומתם ברמה המקצועית, כלומר חולה מיאלומה אצלנו מקבל טיפול רפואי ברמה שמתאימה לסטנדרט העולמי. זה הפתיע אותי ממש ברמה היומיומית.  מבחינת טיפול בחולים – אנחנו נחשפים כאן בארץ להרבה יותר מקרים בזמן קצר, בין השאר כי הקליניקות אצלנו בארץ יותר עמוסות. ברמת הנורמות והתרבות הארגונית, בארץ אנחנו כישראלים מחזיקים בתושייה וביכולת לפתור בעיות, כלים שקיימים בנו מתוך היותנו ישראלים. יש משהו בהתגייסות, ברצון לעזור ולמצוא פתרונות, שלא קיים בארה”ב. למערכת הרפואית שלנו יש מורכבויות רבות אמנם, אבל האנשים טובים, והופכים עולמות כדי שהמערכת תעבוד על הצד הטוב ביותר, יש אצלנו גמישות שאין שם.

בשונה מהרופאים בארה”ב, אני כרופאה בארץ, זמינה למענה ומכירה לעומק את המצב של המטופלים, ההיסטוריה שלהם, האישיות שלהם ואת הפרטים הייחודיים רק להם – ומייעצת או מנחה בהתאם. כולנו קוראים את אותה הספרות ומכירים את העולם שבו אנחנו מטפלים לעומק, אבל במיאלומה יש הרבה תחומים אפורים וכל רופא יקבל החלטות רפואיות קצת שונות, על בסיס ההכרות העמוקה יותר עם המטופלים, ועל בסיס שיקול הדעת. לכן לדעתי ההיכרות האישית משמעותית מאוד”.

מה גילית בהיבטים מקצועיים בתקופת תת ההתמחות במאיו קיליניק? מה שונה בין הטיפול בארץ והטיפול שם?

“יש לרופאים זמן מסודר ונפרד למחקר ולקליניקה. לא בכל יום הם מקבלים חולים, ובימים שהם מקבלים, יש להם זמן ממושך של כשעה עם כל מטופל, מה שמאפשר להראות ולהסביר בנינוחות, להעמיק ולהשיב על שאלות. אין שם המתנה בתור, מטופלים מגיעים ומיד נכנסים לרופא. את בדיקות ההדמיה ותשובות הפתולוגיה מקבלים מאוד מהר.
בזמן השהות שלי שם גם טיפלתי בחולים וגם עשיתי מחקר, בליווי של פרופ’ מורי גרץ, שהוא מהמובילים בתחום שלנו בעולם, רופא ותיק מאוד בעל נקודת מבט מאוד רחבה, שחונך אצל פרופ’ רוברט קייל, מהאבות המייסדים של תחום המיאלומה. אהבתי מאוד את הפרספקטיבה של פרופ’ גרץ ואת ההסתכלות הביקורתית שלו, זה היה אחד הדברים הכי חשובים שלמדתי.
באופן כללי, למדתי מכל הרופאים שפגשתי שם, כל אחד ואחת מביאים איתם את הסגנון שלהם, תהליכי עבודה, נקודות מבט, והיום הקשרים האלו גם עומדים לרשותי כשאני רוצה להתייעץ במקרים שאינם שגרתיים”.   

איך אתם מעודדים כאן בארץ רופאים צעירים להתמחות במיאלומה?

“האתגר שלנו הוא שהתחום של המיאלומה דורש ניסיון והכרות כדי להחליט שאת זה רוצים, ולשם כך הם באמת צריכים קודם כל להיחשף אליו באופן משמעותי. אחרי זה, יש אנשים שנרתעים לפעמים מהתחומים האפורים, האופייניים למיאלומה, ואולי גם מעומס העבודה.
מצד שני, מה שכן מושך לתחום שלנו הוא שיש המון התקדמות במחקר, אנחנו ממש חווים מהפכה בטיפול במיאלומה ומדהים ללוות את זה. כשלמדתי רפואה, לא היה כמעט מענה טיפולי במיאלומה מלבד כימותרפיה. היום יש המון אפשרויות שניתן לנווט ביניהן ולבחור. לחולים מוצעים פתרונות רבים והרבה יותר גמישים, תוך שמירה על איכות חיים טובה.

חשוב להבין שהמתמחים של היום לא פחות חרוצים מאיתנו, אבל הם אינם מוותרים בקלות על אספקטים אחרים בחיים שלהםכגון זמן פנוי ותגמול. באופן כללי ההמטולוגיה זה תחום שמגיעים אליו לא בגלל כסף, אלא בגלל חיבור”.

איך את מנהלת את הזמן שלך?

לי באמת אין זמן פנוי. הבוקר מוקדש למטופלים, הערב למשפחה והלילות לכתיבה למחקר. הזמן היחיד שאני מקדישה לעצמי הוא הזמן של הפעילות הגופנית. אני קמה ב- 4:30 כדי לעשות ספורט, כי זה חשוב לי מאד, חשוב לנפש. אני ישנה מעט ואין לי זמן לתחביבים. גם בסופ”שים אני מקדישה זמן להתעדכנות בספרות, לקריאה על החולים וכתיבה ובאופן כללי אין זמן שהוא בלי מטלות. המחיר באמת כבד. קשה להיות שלמה עם הבחירה הזו אבל אני עדיין בוחרת בה בכל יום מחדש”.

מה התגובות בבית לסדר היום האינטנסיבי שלך?

“זה באמת לא פשוט, לפעמים יש גם כעס וזה טבעי, אבל אני מקווה ומאמינה שאני נותנת לבנות שלי מודל נכון של עצמאות כלכלית ותעסוקתית עם משמעות וסיפוק גדול בעבודה. לשמחתי יש לי משפחה תומכת. וכן, לפעמים יש גם רגעי שבירה”.

תשתפי אותנו בבחירה שלך להיות זמינה למטופלים באופן רציף.  

“בגלל שכאן בארץ אנחנו לא עובדים בצוות ולכל אחד יש את המטופלים שלו, חשוב לי להיות זמינה למטופלים שלי. אני רוצה שהמטופלים שלי ירגישו שהם לא לבד. אני רואה ויודעת כמה חולים אונקולוגיים הם לבד, וזה ערך חשוב בעיני, שהם לא ירגישו כך. אני יודעת שהזמינות שלי נותנת הרבה שקט נפשי, בפרט בהתחלה כשלא יודעים כלום, או במקרים חריגים כמו זיהום, בהם הייעוץ המיידי הטלפוני חוסך המתנות ארוכות במיון ואשפוזים מיותרים. לפעמים הזמינות שלי מאפשרת לגשר ולקבל החלטות מהירות עם רופאים מתחומים אחרים. מטופלים מעלים אותי על הקו כשהם אצל האורתופד או אצל רופא השיניים, זה מונע המון בעיות לפני שהן נוצרות.
הפידבק מאנשים לכך הוא מאוד חם וזה מחמם את הלב לדעת שאני משמעותית להרבה אנשים, חוץ מלמשפחה שלי”.

מה האתגרים שבבחירה הזו?

“מעבר לשעות העבודה העמוסות ולטשטוש הגבולות שלפעמים מנוצל לרעה על ידי אנשים, יש גם מחיר לקירבה. כשיש מקרים מאתגרים כמו חזרת המחלה למשל – גם לי זה קשה.
בנוסף, אורח החיים הזה מביא לכך שיכולים להיות לאורך היום אירועים דרמטיים ומשמעותיים אצלי בקליניקה אבל אין לי אפילו זמן לעכל אותם, ולפעמים רק בערב או בלילה אני בכלל קולטת מה היה לאורך היום. חשוב שלצוותים הרפואיים יהיה אי של שפיות, מקום לעכל. האי של השפיות שלי הוא הספורט וכמובן המשפחה”.

מה חשוב לך שידעו עליך?

“שגם אם מחכים בתור, אחר כך מקבלים את מלוא תשומת הלב. צריך להתאזר בסבלנות כי הרבה דברים קורים במקביל, תוך כדי שאני מקבלת אנשים בקליניקה, נכנסות גם שיחות ויעוצים מבית החולים ויש עיכובים”.  

מה מבחינתך תפקידנו, המטופלים והמלווים, בניהול המחלה?

“בגלל שהעומס על המערכת רק הולך ומחמיר, אני חושבת שמוטלת אחריות גדולה גם על המטופלים ועל בני המשפחה. חשוב מאוד שתגיעו מסודרים וממוקדים – כדי להפיק את המקסימום מהפגישה עם הרופא. הגיעו עם הבדיקות שביצעתם, עם רשימת התרופות, עם רשימת שאלות. תשומת הלב כל כך מוסחת והזמן לכל מטופל ומטופלת הוא קצר, לכן עוזר מאוד שהמטופלים והמשפחה לוקחים חלק בניהול המחלה.

עוד היבט חשוב בניהול המחלה הוא גם לתת מקום לרצונות של המטופלים ושל בני המשפחה שלהם. למשל, כשאני מקבלת מטופל חדש בן 90, חשוב לי גם להבין מה הוא רוצה, האם הוא רוצה לקבל טיפולים, או שהוא רוצה לוותר על טיפול ולשמור על איכות חייו בזמן שנותר. אני מכבדת את הבחירות של המטופלים שלי ומלווה אותם בדרך שבחרו. זה לא משנה אם השקפת החיים שלי היא שונה, אני שמחה ללוות כל החלטה של החולה ושל משפחתו”.

מה דעתך על שילוב של רפואה משלימה, היבטים של תזונה, גוף ונפש, במסגרת הטיפול?

“השקפת עולמי היא שחשוב מאוד לשלב ספורט ותזונה, רצוי תזונה דלת סוכרים. וכך גם אני חיה באופן אישי.
אין מחקרים שמראים תוצאות ברורות בנושאים האלו, וגם לא לכל אחד מתאימים אותם הדברים, אבל אני מעודדת את המטופלים שלי לבדוק מה מחזק אותם ועושה להם טוב. דבר אחד הוכח במספר מחקרים והוא שהשמנה משפיעה על התקדמות המחלה, אז מזה חשוב להתרחק.
אחת הסיבות שבגללן אני עושה ספורט היא באמת כדי שאוכל להמליץ ממקור ראשון, כמי שעושה בעצמה. זה ממש מעודד אותי להמשיך ולעשות את זה. זה נכון גם בפרט למטופלים צעירים, שמטפלים במחלה במקביל לניהול חיים אינטנסיביים של עבודה, בית ומשימות ולא תמיד מוצאים זמן לספורט ולאורח חיים. אני אומרת להם שחשוב שישלבו גם את זה”.

מתי לדעתך יגיעו התרופות המיוחלות שיתנו לנו את הריפוי?

“אנחנו בדרך לשם, אבל נשאלת השאלה של מה זה בכלל ריפוי ואיך מגדירים אותו? מה יחשב מבחינתנו לריפוי?
יש מחקר נרחב מאוד במיאלומה, והיום מאמצים רבים מושקעים במחקר שמטרתו למנוע את התפרצות המחלה עוד בתקופת המיאלומה הזוחלת. זה תחום שהוא עדיין פחות ידוע והיום נחקר בהרחבה.
יש את מהפכת ה-CAR-T שנבדקת עוד ועוד. יש מחקרים שבודקים את נושא עצירת הטיפול, האם אפשרי, מחקרים שבודקים את נושא הטיפול המשמר.
באופן כללי, יש הרבה מאוד מחקר וחשוב שנדע שזה לא אופייני לכל המחלות.

מעבר לכך, לשמחתי יש לנו מגוון אפשרויות טיפוליות כאן בארץ וגם מחקרים שמתבצעים פה וניתן להצטרף אליהם. יש לנו פתרונות כמעט לכל המקרים וחשוב לי שידעו המטופלים שלנו כאן בארץ, שאמנם יש במערכת הבריאות בישראל חסרונות, אבל יש לנו גם הרבה מאוד יתרונות שלא קיימים במקומות אחרים ומתקדמים בעולם”.