לא לקחת את המחלה יותר מדי ברצינות. להתייחס אליה כמו אל ‘עוד משהו’ שיש לנו בחיים.
אובחנתי בדצמבר 2014, אחרי חצי שנה של כאבים, עם מיאלומה נפוצה ועמילואידוזיס. התחלתי בטיפולים מאוד אינטנסיביים, עברתי שתי השתלות מח עצם, אשפוז וטיפולים המטולוגיים.
במקצועי אני פסיכולוגית קלינית מומחית, ואני מאמינה שהכלים המקצועיים שברשותי עוזרים לי להתמודד.
אני מקפידה ללוות את התהליך המורכב שאני עוברת בחשיבה חיובית. לרגע לא נתתי למחשבות לא טובות לשלוט. הן כן נמצאות שם, מחשבות של פחד, דאגה, חוסר אונים – אבל לא בקדמת הבמה.
אני משתמשת באופן מודע במנגנון הגנה שנקרא הדחקה. זו בחירה להדחיק מתוך מודעות למצב, מתוך חיבור למציאות ושיתוף פעולה עם הטיפולים ועם המלצות הרופאים.
אני מאפשרת לעצמי לחוות את החוויה כמי שצופה מהצד בסרט. המקום הזה הוא פנטסטי, זה המקום שמאפשר לי להמשיך לתפקד כאילו אני בריאה, גם תוך ידיעה שיש לי מחלה. ואני מקפידה לומר שיש לי מחלה, ולא ‘אני חולה’. גם זה משמעותי.
לכן, הטיפ שלי הוא לא לקחת את המחלה יותר מדי ברצינות. להתייחס אליה כמו אל ‘עוד משהו’ שיש לנו בחיים. אמנם זה משהו ‘כבד’, אבל להשאיר אותו על אש קטנה ולתת מקום גם לכל שאר הדברים הטובים שיש לנו בחיים.
הדרך לעשות את זה, עבורי, היא באמצעות חשיבה חיובית ודמיון מודרך, כמובן כל אחד יכול לבחור בדרך שמתאימה עבורו.
