אני כאן בגלל נכדי

“אני כאן בגלל נכדי” כך קראתי לרכיבה שיזמתי לסנטיאגו דה קומפוסטלה.

במה הדברים אמורים? נכדי הבכור עמד להתגייס לקורס טייס ורציתי לעשות לו טיול לפני צבא. מכיוון שאנחנו משפחה שרוכבת בעיקר על אופני הרים חיפשתי מסלול ייחודיי לרכיבה .

קראתי על המסלול שנקרא  קמינו דה סנטיאגו (הדרך של סנטיאגו) זה שם כולל למספר דרכי עלייה לרגל נוצריים, שחוצים את אירופה ומגיעים בסופם לקתדרלה של העיר,  סנטיאגו דה קומפוסטלה בצפון מערב ספרד – Santiago de Compostela.  

לפי המסורת הנוצרית שרידיו של יעקב הקדוש  – סנט. ג’יימס באנגלית או סנטיאגו בספרדית, אחד משליחיו של ישו, נמצאים במקום משנת 44 לספירה ומהווים את אחד משלושת מוקדי העלייה לרגל החשובים בעולם הנוצרי, ביחד עם רומא וירושלים. מרבית הדרכים שעוברות בצרפת מתנקזות למעבר אחד בהרי הפירנאים, ומשם מתאחדות למסלול אחד מרכזי המכונה “הדרך הצרפתית”, המצטרף למספר מסלולים מחלקיו השונים של חצי האי האיברי.

בחרתי מסלול שמתחיל בפורטוגל ומסתיים כאמור בסנטיאגו, דרך שאורכה 350 ק”מ. התכנון היה לעבור את הדרך  ב 6-7  ימים ובהמשך לעשות טרקים בפירנאים.

למרבה המזל, בני הבכור הצטרף לרכיבה ברגע האחרון – הסיבה בהמשך.

יצאנו בחודש ספטמבר 2019, נחתנו בפורטו ושם התחלנו את הרכיבה.

כחודשיים לפני מועד זה הרגשתי שהכושר שלי בירידה למרות שהתאמנתי היטב. פניתי לרופא המשפחה ששלח אותי לבדיקות. התוצאות היו “על הפנים” אך הרופא לא התייחס. חשב שאולי יש לי בעיה בלב ושלח אותי לבדיקה ארגומטרית. 

כחודש לפני היציאה התחילו לי כאבי גב, הלכתי לכירופרקט שעשה מספר טיפולים ואמר שהבעיה שלי היא חוסר נוזלים.

וכך יצאנו לדרך. היום הראשון והשני עברו בסדר ביום השלישי חשתי כאבים בגב אבל המשכתי.

ביום הרביעי שהיה היום הקשה ברכיבה וכלל 1000 מטר עליות, ירד גשם שלא פסק.

התחלנו לטפס ובדרך חשתי שאני לא יכול לרכב יותר בגלל הכאבים. בני לקח את האופנים ואני צעדתי עד הפסגה. משם גלשנו לבית המלון.

למחרת החלטתי שאני לא רוכב יותר. המשכתי ברכבת למפגש הבא והנכד והבן המשיכו ברכיבה.

כשהגעתי למלון הרגשתי שאני חייב רופא, נסענו לבית החולים בסנטיאגו ושם אושפזתי.

כאמור במקום להגיע לקתדרלה הגעתי לבית החולים ושם התגלה לי שאני חולה במיאלומה.

למזלי בני היה כל העת בבית החולים והדבר עזר לי רבות.

בתחילה לא הבנתי מה זה מיאלומה וחשבתי שהרופאים טועים מאחר והם דיברו רק ספרדית. למחרת הגיע רופא שידע אנגלית והסביר לי במה מדובר אבל אני לא רציתי להבין. לאור מצבי הוטסתי לארץ.

אושפזתי בבית חולים בלינסון. בבית החולים נפל האסימון והבנתי מה יש לי.

בזכות החוסן הגופני והנפשי לא נכנסתי לדיכאון אלא החלטת להתמודד עם המחלה.

אני חושב שהדבר העיקרי  שעזר לי זה היכולת להסתגל. יש כאלה שקוראים לזה גמישות מחשבתית.

ראשית להסתגל למצבי הגופני החדש ובהמשך להבין שתם פרק הרכיבות, משום שמספר חוליות נפגעו.

יש לציין שכבר בעת הרכיבה האחרונה, בעליה הקשה,  החלטתי שאני לא רוכב יותר.

התובנה שלי שיכולת ההסתגלות היא מילת המפתח במיוחד בימים אלה בו על כולם יהיה להסתגל למצבים חדשים. מה שהיה לא יהיה ומי שלא יסתגל יפגע.

קראתי פעם ספר שנקרא “הלם העתיד” שכתב עתידן בשם טופלר, בו המסר הוא – מי שלא יתכונן לשינוי צפוי לקבל להלם.

רציתי לציין שאני מקבל טיפול מעולה בבית חולים בלינסון ע”י פרופסור עמוס כהן. הצוות שם מעולה ועושה כל מאמץ לעזור.

אם כבר מיאלומה – עדיף לעבור את זה ביחד

אנחנו מזמינים אותך להצטרף לאמ”ן,
להתחבר לקהילה תומכת
וליהנות מהטבות מגוונות.

בודק...