בתוך כל שאר עיסוקיה: עבודה והתנדבות במקומות שונים, משפחה וחברויות אינסוף, רותי מפיקה גם את חייה שלה. מוצאת זמן להתנדבות בעמותת אמ”ן ונענית לכל בקשה. כתומכת בקו החם וכמשתתפת פעילה בכל הפעילויות של אמ”ן היא מהווה מקור עידוד והשראה לחברים חדשים וותיקים.
וכמעט שכחנו רותי גם משתפת מתכונים וטיפים לבישול מהנה בידיעון של אמ”ן ובכל הזדמנות אחרת.
בסרטון שהוכן לצורך העלאת המודעות למחלה, היא עונה על שאלותינו, בכנות ובלי לייפות את המציאות, על שגרת החיים עם מיאלומה.
הנה טעימה קצרה ממה שהיא אומרת:
“יצאתי מהרופא, הרגשתי שזה קורה למישהו אחר, זה לא יכול שזה קורה לי.
כשאומרים שיש לך סרטן, זה אומר שאתה אדם חולה, אבל הימים מאוד משתנים. יש ימים שאני קמה בבוקר, נועלת נעליים ויוצאת לכיוון הים בלי בעיה ויש ימים שאני לא יודעת מי אני בכלל.
למזלי אני בן אדם מאוד אופטימי, בכל מצב קשה אמצא את האור, אקום ממנו ואתחזק ממנו.”
מוזמנים לצפות בסרטון בלחיצה כאן. תמליל הדברים מופיע בהמשך.
שמי רותי רוזנבלום, אני צועדת מהשישים לשבעים ואני מתל אביב.
יש לי סרטן דם מסוג שנקרא MULTIPLE MYELOMA בעברית – מיאלומה נפוצה, הוא נמצא במח העצם שזה אומר בכל הגוף.
ש: מה היתה התגובה הראשונה שלך כשהתבשרת על המחלה?
“כשהרופא אמר שיש לי סרטן הסתכלתי אחורה לראות אם מישהו עומד מאחורי, כי לא חשבתי שהוא מדבר אלי.
ואמרתי: “לי יש סרטן?”, אז הוא אמר לי: “כן”.
וזהו… הייתי ככה… יצאתי ממנו, והרגשתי numb.
אתה מרגיש כאילו כל הגוף שלך ישן. כי כל מה שמתרחש, מתרחש למישהו אחר, זה לא יכול להיות שזה לך כי.. זה פשוט לא יכול להיות.
אתה בן אדם פעיל, שעובד 18 שעות ביום, שיש לו 60 אנשים צוות, שהוא מריץ תכניות טלוויזיה… פתאום אומרים לך שיש לך סרטן, זאת אומרת שאתה בנאדם חולה.”
ש: איך נראים החיים שלך?
“החיים נראים כל יום אחרת. יש ימים שאתה קם בבוקר ואתה בכלל שכחת שאתה חולה.
אני קמה נורא מוקדם, רגילה לארבע וחצי בבוקר. שמה סניקרס ואני צועדת לכיוון הים בחמש בבוקר בלי שום בעיה.
ויש ימים, במיוחד אחרי ימי טיפול שאתה קם בבוקר… ואתה לא יודע מי אתה בכלל.
למזלי הטוב, אני בנאדם מאד מאד אופטימי, עברתי מספיק בחיים כדי ש… פיתחתי את התכונה הזו. ובכל מצב קשה אני אמצא את האור ואני אקום ממנו ואני אתחזק ממנו.
ואני כל בוקר קמה ואני לא מודה על מה שיש לי, אני מודה על מה שאין לי! זה המוטו שלי.
הדת שלי זה בני אדם.
מה מחזיק אותי? התנדבות. אני עוסקת בהתנדבויות מפה ועד הודעה חדשה, תמיד יש אנשים שצריכים יותר ממני, שסובלים יותר ממני וזקוקים יותר ממני וזה מה שמחזיק אותי.”
ש:איך את מטפחת שגרה?
יש ימים שאתה אומר… “אני לא קם מהמיטה”. לא!! קום מהמיטה.
“אני קמה מהמיטה, אני מתלבשת, אני ….הולכת למחשב, אני עושה את העבודה שלי, אני כותבת מתכון. אני עונה… המון אנשים כותבים לי. אנשים כותבים לי עם שאלות ועם בעיות ואני שותה את הקפה שלי מול המחשב ועונה.
אני לא מוותרת על הרוטינה, וכן יוצאת כל יום לים. הים בשבילי זה… רק לשבת שם ולשמוע את הגלים, זה כאילו מנקה.. מוציא את הכל.
ש: איך הגעת לעמותת אמ”ן? ואיך זה תרם להתמודדות שלך?
“אחד הדברים הכי טובים שעשיתי זה שיצרתי קשר עם אמ”ן. במסגרת שחיפשתי את עצמי ומי עוד חולה, כי אז מחזיקים ידים ויש יותר כוח.
מצאתי בפייסבוק את העמותה וכתבתי לאחת הנשים שראיתי שהיא עונה שם.
כתבתי לה בפרטי: “שמי רותי רוזנבלום, מאובחנת חדשה, מה אנחנו יכולים לעשות ביחד?”
ואז היא באה לשתות איתי כוס קפה, והיא סיפרה על העמותה. אמרתי “אני רוצה להיות חלק מזה”. “מי צריך עזרה? איפה צריך אנשים?”
אמרו לי “יופי, מה את יכולה לעזור?” אמרתי: “אני יכולה להקשיב.” אני אלופה בהקשבה. לא צריך לתת עצות, צריך לדעת להקשיב. רוב האנשים מחפשים שמישהו יקשיב להם.
וככה התחלתי, התחלתי בלהקשיב.
ש: לסיכום, מה יש לך להגיד למתמודדים חדשים?
“קחו אוויר זה לא סוף העולם. אפשר לחיות עם מיאלומה! אפשר לנהל חיים כמעט מלאים.
אפשר להתאהב, אפשר לרקוד, אפשר לשמוח, אפשר לנסוע לחוץ לארץ. אני נסעתי ואני נוסעת כמעט כל חודשיים.
חייבים לחיות! ואפשר לעשות הכל.
באמת, אסור לתת למחלה לקחת את הכוח שלנו., בשום פנים ואופן לא. חייבים להסתכל לה בעיניים ולהגיד אנחנו פה ואנחנו יותר חזקים ממך.
זהו, אני אומרת את זה כל יום. “
