"החלטתי לא לוותר על שגרת החיים שלי"

סיפורו האישי של אריק כרמון, עמית אמ"ן

נעים להכיר

שמי אריק כרמון, בן 81. בראשית שנות ה-90 הקמתי את המכון הישראלי לדמוקרטיה, לאחר שנים כאיש סגל באוניברסיטאות בן גוריון ותל אביב. ניהלתי את המכון 23 שנים, במהלכן יצרנו קשרים עם נבחרי ציבור ומקבלי ומיישמי החלטות בממשלה. בין היתר, יזמתי וניהלתי את כנסי קיסריה בין 1992-2006, והובלתי את התהליך שלא הסתיים, לכינון חוקה לישראל, ביחד עם נשיא בית המשפט העליון, מאיר שמגר. אני נשוי לציפה ולנו בת ושני בנים ו-6 נכדים נהדרים.

איך אובחנתי

בינואר 2021, בבדיקה שגרתית, אמר לי הקרדיולוג שמשהו בבדיקות הדם שלי לא מוצא חן בעיניו ושכדאי שאראה המטולוג. המחותנת שלי, פרופ' גילי קנת, אם כלתי, שתחום התמחותה הוא קרישה, הציעה שאפגש עם חברתה הטובה, פרופ' פיה רענני, ראש מחלקת ההמטואונקולוגיה בבילינסון. אחרי שורה של בדיקות התברר שאכן אני מאובחן למיאלומה נפוצה. במעמד ההודעה על האבחון, דקה אחרי שהרגשתי שהשמים נפלו עלי, אמר לי ד"ר אופיר וולך, שהיה עם פרופ' רענני, שמדובר במחלה כרונית, ויהיה עלי להיכנס לשגרת תרופות ביולוגיות, ממש כמו התרופות נגד לחץ דם וכולסטרול.

השנה הראשונה

בפגישתי הראשונה עם הרופאה שליוותה אותי כשנה וחצי, ד"ר תמר ברגר, נתבשרתי שהמחלה אובחנה אצלי בטרם פגעה באיברי מטרה. וכך יצאתי אל מסע ההתמודדות כאשר במשך כ-14 חודשים, מרפאת אשפוז יום מארחת אותי אחת לשבוע לקבלת זריקות הוולקייד והדארה. ההכרה בכך שהצטרפתי למועדון של חולי סרטן הדם לא היתה קלה לי בהתחלה, אלא שההחלטה שקיבלתי, שלא לוותר על שגרת החיים, הייתה בעלת משמעות רבה עבורי.

במהלך חורף 2022, הגיע חתן פרס נובל בכימיה, אהרון צ'חנובר, להרצות בפני חבורה של "לשעברניקים" שאני שייך אליה. נושא הרצאתו היה 'טיפול רפואי אישי', ובין היתר סיפר שאחד מתוצרי הגילוי עליו קיבל את הנובל, היא תרופת הוולקייד. הייתה זו לי הזדמנות מופלאה לחלוק אתו את חוויית הטיפולים שלי, ובעקבות זאת החלפנו כתובות אימייל, ומההתכתבות אתו למדתי שגם כדורי הלנלידומיד, התרופה הביולוגית הניתנת ככדורים, היא תוצר של הגילוי שלו.
המפגש עם צ'חנובר ומה שהיה בעקבותיו, היה בהחלט אחד ה-highlights של חיי וחיזק אצלי את ההחלטה – לא לוותר כמלוא הנימה על שגרת החיים שלי, הכוללת עבודה אקדמית ופעילות גופנית משמעותית (רכיבה על אופניים).
אין ספק שתרמה לחוויית השגרה ה"נורמלית" התמיכה המשמעותית של בת זוגי ציפה. מדי שבוע (וכיום מדי חודש) אני עמל לשכנע אותה שאין צורך "שאבוא איתך". הגב החם שאני זוכה לו בבית, הוא עמוד השדרה של היציבות הנשמרת.

באביב 2022, חודשים ספורים לאחר שהפסקתי לקבל את הוולקייד, והתחלתי לקבל במקומם כדורי לנלידומיד במינון נמוך, נסעתי, כבכל שנה, ל-3 חודשי מחקר באוניברסיטת סטנפורד. שותפתי  למיזם עליו אני עובד חלקה איתי שאחד משותפיה למחקר, חתן פרס נובל אף הוא, אובחן למיאלומה נפוצה פחות או יותר יחד איתי, ואחרי השתלה, מצבו מצוין.
ממני נחסכה ההשתלה, ובבדיקת הדם האחרונה הסתבר שהרמיסיה במחלה אצלי היא של 100%!!

פסק הזמן הזה מהטיפולים בבילינסון, תמך וחיזק את תחושת השגרה. כששבתי ארצה, חזרתי לביקורים חודשיים במרפאת אשפוז היום בבילינסון. זה המקום להדגיש את היחס המחבק, האנושי, החם של כל צוות מחלקת ההמטואונקולוגיה. הרופאה שליוותה אותי בראשית המסע, ד"ר תמר ברגר, ד"ר יוליה וקסמן שהחליפה אותה, צוות האחיות המסורות, עם סבלנות אין קץ ו"רוח המפקד" של פרופ' רענני אשר שורה על כל צעד ופינה במחלקה ההמטואונקולוגית בבילינסון.

בתמונה: אריק כרמון עם נשיא המדינה לשעבר, רובי ריבלין ועם השופטת מיכל שמגר