במחקר שנערך על ידי קבוצת חוקרים מישראל ומארצות הברית, נמצא כי במקרים רבים (יותר מ- 40%) היתה אי התאמה משמעותית בין הנתונים הראשוניים שהוצגו בתקצירים במסגרת כנסים בינלאומיים לבין התוצאות הסופיות של אותם מחקרים, אשר התפרסמו בתום המחקר במאמר מדעי.
המסקנה העולה ממחקר זה היא שיש להתייחס בזהירות לנתונים לגבי תגובה ראשונית המוצגים בתקצירים בכנסים בינלאומיים, שכן התוצאות המדווחות במאמר הסופי עשויות להיות שונות. ניתן להסתמך רק על תוצאות המופיעות במאמרים שעברו ביקורת עמיתים (peer-review).
בחרנו לדווח כאן על תוצאות המחקר הזה עקב חשיבותו הרבה עבורנו. חשוב לבסס החלטות לגבי הטיפול הרפואי על דיון עם הרופא המטפל או מומחה אחר בתחום. אם שמעתם הרצאה או קראתם מאמר שתכניו נראים רלבנטיים לטיפול שלכם – דברו על כך עם הרופא המטפל כדי להבין באיזו מידה המאמר מהימן ומתאים לכם.
תוצאות המחקר מוצגות במאמר שפורסם בעיתון BLOOD באפריל 2017. להלן תקציר המאמר:
הקדמה
לחץ רב מופעל על חוקרים העורכים מחקרים קליניים למהר ולפרסם נתונים הנוגעים לשיעורי התגובה של המשתתפים לטיפול הנבדק. בכנסים רפואיים מוצגים לא פעם תקצירים של מחקרים רפואיים הכוללים נתונים לגבי שיעורי התגובה הראשונית לטיפול הנחקר. עם השלמת המחקר הקליני, התוצאות הסופיות מסוכמות במאמר העובר בקרת עמיתים ורק אז מתפרסם בכתב עת רפואי.
לתקצירים המתפרסמים בכנסים הרפואיים יש השפעה רבה על קבלת החלטות ועל הפרקטיקה הרפואית. יתר על כן, הנתונים המוצגים בתקצירים הללו נכללים לא פעם בניתוחי-על רחבים וסקירות רוחב והם משפיעים על התווית ההנחיות לגבי הטיפול הרפואי.
פרסום מוקדם של הנתונים ממחקרים קליניים עלול להיות שגוי שכן תוצאות לגבי השרידות של המשתתפים משתנות לאורך הזמן והן עשויות לא להיות סופיות בטרם חלפו מספר שנים מתחילת המחקר. יחד עם זאת, ההנחה המקובלת היא ששיעורי התגובה הראשונית לטיפול הינם סופיים כבר במועד פרסומם בתקציר, בהעדר משתנים הנוגעים לזמן העלולים להשפיע על התוצאות. האם הנחה זו אכן נכונה?
המחקר ותוצאותיו
במחקר נבחנו 99 תקצירים של מחקרים בתחום של ממאירויות המטולוגיות מול המאמרים שהתפרסמו לגבי אותם מחקרים לפחות שנה וחצי מאוחר יותר. החוקרים חיפשו אחר אי התאמות בשיעורי התגובה של 10% לפחות בין התקציר לבין המאמר שהתפרסם בעקבותיו.
נמצא כי ב – 59 מחקרים התוצאות לא תאמו את התקצירים. ב – 42 מחקרים (42.4%) היתה אי ההתאמה של 10% או יותר בין הנתונים בתקציר לבין הנתונים במאמר שפורסם שנה וחצי או יותר מאוחר יותר.
היו פחות אי ההתאמות במחקרים של שלב 3 של מחקר קליני, והן היו שכיחות יותר במחקרים על שלבים 1 ו– 2. להסבר על שלבי המחקר הקליני לחצו כאן.
הסיבה הבולטת ביותר לשינוי בנתונים (49.2%) היתה תוספת של מטופלים למאגר הנתונים שנאספו ממועד פרסום התקציר ועד למועד פרסום המאמר.
חשוב לציין שתוצאות מחקר זה תואמות תוצאות מחקרים קודמים על אי התאמות בין דווחים בכנסים למאמרים הסופיים בתחומים אחרים ברפואה. התוצאות מצביעות על כך שביותר מ-40% מהמקרים, היתה אי התאמה משמעותית בין הנתונים שהתפרסמו בתקציר ראשוני לבין המאמר שהתפרסם בעקבותיו. הממצאים מדגישים את החשיבות של ניתוח סופי ומלא של נתוני המחקר לאחר השלמת גיוס סופי של המשתתפים וכן על חשיבות הסתמכות על נתונים שעברו ביקורת עמיתים טרם פרסומם.
למאמר המלא לחצו כאן.
כתבו: ד”ר עופרת ביאר כץ – מרכז רפואי רמב”ם, פרופ’ יעקב רואו – הפקולטה לרפואה בטכניון, Lauren E. Townsend- המרכז הרפואי שערי צדק, Martin S. Tallman מה – American Society of
Hematology, Washington, DC ו Rivka Hadomi מ- Memorial Sloan Kettering Cancer Center
הבהרה: אין להתייחס למידע המובא כאן כהמלצה או ייעוץ ובוודאי שלא כתחליף להתייעצות עם הרופא המטפל, אלא כמידע כללי למתעניינים.
