מחקר ה-MAIA הינו מחקר פאזה שלישית שבעקבותיו נרשם המשלב דאראטומומב בשילוב עם לנלידומיד ודקסמטזון ב-FDA בארה"ב ומדינות נוספות, וכן במשרד הבריאות של ישראל, לשימוש בקו טיפול ראשון במטופלים שאינם מועמדים להשתלת מח עצם.
המחקר בדק את היעילות והבטיחות של הוספת דאראטומומב למשלב של לנלידומיד ודקסמטזון (משלב D-Rd – נזכיר שבמחקרים, הלנלידומיד מיוצג ע"י האות R, שמייצגת את הרבלימיד מאחר והייתה התרופה המסחרית הראשונה של הלנלידומיד).
לשם כך נבדקו מטופלים עם אבחנה חדשה של מיאלומה, שהטיפול Rd מתאים להם (לנלידומיד ודקסמטזון) ושאינם מועמדים להשתלת מח עצם עצמית. בכך ניתן להשוות את ההשפעה לאורך זמן.
במחקר נכללו 737 מטופלים, 368 בזרוע שקיבלה D-Rd ו-369 בזרוע שקיבלה Rd.
באנליזה הראשית של המחקר, במעקב חציוני של 28 חודשים, משלב D-Rd האריך באופן משמעותי את הזמן עד הישנות המחלה לעומת משלב Rd בלבד. כמו כן המשלב D-Rd שיפר את אחוז המטופלים שהשיגו תגובה מלאה (48% לעומת 25% בקבוצה שקיבלה Rd) ושיעור מחלה מינימלית שארית (MRD-minimal residual disease) שלילי (24% לעומת 7% בקבוצה שקיבלה Rd).
במעקב ארוך יותר (מעקב חציוני של 56 חודשים) הראו גם יתרון בהישרדות במשלב D-Rd, עם שיעורי הישרדות משוערים ב-60 חודשים (5 שנים) של 66.3% לעומת 53.1%. שיעור המטופלים ללא התקדמות מחלה ב-5 שנים היה 52.5% במשלב D-Rd לעומת 28.7% באלו שקיבלו Rd.
בסקירה שפורסמה בינואר 2025 בעיתון הרפואי Leukemia, מציגים תוצאות של תת קבוצות במחקר, במשך מעקב ממוצע של 64.5 חודשים (מעל 5 שנים!).
תוצאות
בבדיקת יעילות הטיפול – היה יתרון בזמן עד התקדמות המחלה למטופלים שקיבלו D-Rd, גם בקבוצות מטופלים עם מאפייני מטופלים בסיכון גבוה. כשבדקו באופן ספציפי תת קבוצות לפי ציטוגנטיקה, היה יתרון לטיפול ב-D-Rd גם למטופלים עם ציטוגנטיקה בסיכון סטנדרטי, וגם לאלו עם שינויים ציטוגנטיים בסיכון גבוה. למטופלים עם שני שינויים ציטוגנטיים בסיכון גבוה, לא היה הבדל בזמן עד התקדמות המחלה בין D-Rd ל-Rd.
שיעורי התגובה – MRD שלילי וגם MRD שלילי מתמשך (sustained MRD) היו גבוהים יותר בקבוצה שקיבלה D-Rd בכל תתי הקבוצות של המטופלים (גם באלו עם ציטוגנטיקה בסיכון גבוה).
בטיחות הטיפול – באנליזה של מטופלים מעל גיל 75, שיעור תופעות הלוואי החמורות היה דומה בין אלו שקיבלו D-Rd לאלו שקיבלו Rd. הפסקת טיפול בשל תופעות לוואי התרחשה יותר בזרוע של Rd.
דיון
בעוד תוצאות הטיפול במיאלומה השתפרו באופן ניכר עם התרופות החדשות למיאלומה בשנים האחרונות, ישנה קבוצת מטופלים שמגיבים פחות טוב לטיפול ולרוב יש להם מאפיינים של מחלה בסיכון גבוה, בהם: גיל מבוגר, מטופלים סיעודיים, ISS גבוה, מחלה מחוץ לעצמות או שינויים ציטוגנטיים בסיכון גבוה.
באנליזה זו של תתי קבוצות במעקב של למעלה מ-5 שנים, המשלב הטיפולי D-Rd שיפר את משך הזמן ללא ממחלה לעומת Rd כמעט בכל תתי הקבוצות, כולל תתי הקבוצות של מאפייני מטופל בסיכון גבוה (חולים סיעודיים, מבוגרים מעל גיל 75, מטופלים עם אי ספיקת כליות) ובתת קבוצות של מאפייני מחלה בסיכון גבוה מבחינה ביולוגית (ISS-3, שינוי ציטוגנטי אחד בסיכון גבוה). למעשה מטופלים עם שינוי ציטוגנטי אחד בסיכון גבוה השיגו זמן ללא מחלה דומה לאלו עם ציטוגנטיקה בסיכון סטנדרטי תחת הטיפול ב-D-Rd.
כלומר – תוספת דרטומומב לטיפול הביאה את המטופלים עם מיאלומה בסיכון גבוה עם שינוי ציטוגנטי אחד בסיכון גבוה, לתוצאות כמו של מטופלים בסיכון סטנדרטי.
מסקנות
באנליזה של תת קבוצות שהשתתפו במחקר MAIA, פרוטוקול D-Rd (לעומת Rd) שיפר את משך הזמן עד התקדמות המחלה, שיעור התגובה לטיפול ושיעור השגת MRD שלילי. השיפור ניכר בתתי קבוצות חשובות של מטופלים, כולל מטופלים עם מחלה בסיכון גבוה.
תוצאות אלו תומכות בשימוש בפרוטוקול D-Rd למטופלים עם מאפייני סיכון גבוה, כולל גיל מבוגר, מטופל סיעודי, מטופל עם אי ספיקת כליות ונוספים.
המשלב D-Rd לא מצליח להתגבר באופן מלא על ההשפעה של מספר שינויים ציטוגנטיים בסיכון גבוה ועל מחלה אקסטרה-מדולרית (מחוץ לעצמות).
תוצאות אלו תומכות בשימוש בפרוטוקול D-Rd למטופלים עם אבחנה חדשה של מיאלומה שאינם מועמדים להשתלת מח עצם.
רוצים לשמוע סקירה קולית של ההרצאה? לחצו כאן להאזנה לשיחה קצרה שמסכמת את הכתבה (בוצע באמצעות AI).
ד"ר נועה לביא הינה המטולוגית בכירה, מנהלת שירות מיאלומה במרכז הרפואי רמב”ם.
מזכירת הקבוצה הישראלית למיאלומה.
הבהרה: אין להתייחס למידע המובא כאן כהמלצה או ייעוץ ובוודאי שלא כתחליף להתייעצות עם הרופא המטפל, אלא כמידע כללי למתעניינים.
