מאת דר’ נועם ירום – המרפאה לרפואת הפה, המרכז הרפואי שיבא – תל השומר
פורסם בידיעון מס. 6 של העמותה – מאי 2007
התרופות ממשפחת הביספוספונטים כגון ארדיה וזומרה הינם חלק חשוב בטיפול בחולי מיאלומה נפוצה.
במקביל לשיפור המשמעותי באיכות חיי המטופלים בתרופות אלה, הופיעה בשנים האחרונות תופעת לוואי מדאיגה – נמק של עצמות הלסת (אוסטאונקרוזיס).
הנמק מתאפיין בדרך כלל בעצם חשופה לחלל הפה ומלווה בנפיחות, כאבים או פיסטולה מפרישה לחלל הפה או לעור.
התופעה מופיעה בעיקר לאחר פעולות כירורגיות בחלל הפה כגון: עקירות, שתלים דנטליים וכו’, אולם דווח גם על מקרים שבהם לא קדמה פעולה כירורגית להופעת הנמק.
נכון להיום, לא קיים פתרון דפיניטיבי לתופעה זו, ועיקר הטיפול מתרכז בהקלת הכאבים ומניעת זיהומים משניים על ידי שימוש ארוך טווח באנטיביוטיקה.
בשלב זה נראה שהגישה הנכונה ביותר היא טיפול שיניים מכין לפני תחילת השימוש בתרופה. לפיכך מומלץ שכל חולה האמור להתחיל טיפול בביספוספונטים, יעבור לפני-כן בדיקה דנטלית מקיפה שתכלול סילוק מוקדי דלקת כרוניים ועקירת שיניים בעלות פרוגנוזה גרועה.
על החולים שכבר מטופלים בביספוספונטים להקפיד לעבור טיפול שיניים משמר כדי לנסות למנוע צורך עתידי בפעולות כירורגיות.
במידה שמתעורר צורך בעקירת שן, יש לשקול היטב את כל החלופות האפשריות לפני הביצוע.
