מבוא
בעשור האחרון ההישרדות החציונית של חולי מיאלומה הכפילה עצמה בשל טיפולים חדשים.
עם שיפור זה, נצפתה גם עליה בסיבוכים, אחד מהם הוא הסיכון לקרישי דם וורידיים, שעומד על 10% לכל אורך המחלה.
תמותה מאירועי קרישיות הופכת להיות סיבה מובילה למוות במטופלי מיאלומה – ועד כה אין הנחיות חד משמעיות לטיפול.
רקע
הסיכון לקרישיות ורידית באוכלוסיה הכללית הוא 0.1-0.2% בשנה ועולה עם סרטן – פי 5-10 ואף יותר (10%). מקובל להעריך כי ממאירות מהווה כחמישית (20%) מהסיבות לקרישיות יתר ומהווה את הסיבה השנייה לתמותה בקרב חולי סרטן.
הסיבות לקרישי דם בסרטן משולבות, ומקובל לחלק אותן ל-4 קבוצות עיקריות: הקשורות במטופל, הקשורות בממאירות (תאי הגידול עצמם והמיקרוסביבה), הקשורות בטיפול וסמנים בדם, שכמובן יכולים להשתנות בין ממאירויות שונות.
גורמי סיכון הקשורים במטופל ובמחלה
מתוך סרטני הדם, מיאלומה נחשבת עם הסיכון הגבוה ביותר לאירוע קרישיות ורידי, שעומד על ממוצע של כ-10%.
מיאלומה היא מחלה בה גיל האבחנה הממוצע הוא 65-70, ושכיחות קרישיות עולה עם הגיל. גורמים נוספים המעלים את הסיכון: הסטוריה של קריש דם קודם או הפרעת קרישיות מולדת ברקע, כמו גם גורמי סיכון לבביים וחוסר תנועה.
גורמי סיכון הקשורים בטיפול
ידוע כי הסיכון הגבוה ביותר לקרישיות הוא כשעומס הגידול משמעותי ביותר – ב-3-6 החודשים הראשונים למחלה, כשרמת חלבוני המיאלומה היא הגבוהה ביותר. הסיכון לקרישיות ממשיך במיאלומה לאורך כל המחלה בניגוד אולי לממאירויות סולידיות, כי מתווסף האפקט של חלק מהטיפולים, כמו טלידומיד ולנלידומיד.
לפי כל אלו, ברור שיש עלייה בסיכון לקרישיות ושיש לתת טיפול – אבל למי?
הרבה מחקרים נתנו טיפולים לפי החלטת הרופא.ה המטפל.ת ולכן השלב הבא הוא לבנות מודל להערכת סיכון RAM
(RISK ASSESMENT MODELS) בתקווה לבנות גישה טיפולית מבוססת מחקרים.
בפועל, קיימים מחשבונים שונים ויודעים איך לחלק את המטופלים לקבוצות לפי סיכון, אך עדיין אין מחשבון הערכת סיכון שמבדיל בין מחלה ראשונית או חוזרת, אין התייחסות לעומס המחלה או ציטוגנטיקה והשיטות השונות עדיין צריכות לעבור בקרה.
אז איך מטפלים?
מאמרים רבים מתייחסים לסוגייה ונותנים המלצות שונות.
לאחר שכלול גורמי הסיכון, יש להחליט מהו הטיפול המתאים למניעת קרישיות.
מטופלים בסיכון נמוך, אפשר להסתפק באספירין.
מטופלים בסיכון גבוה – קלקסן קומדין או DOACS כמו אליקוויס וקסרלטו במינונים מניעתיים.
משך? לתמיד!
נכון להיום, הטיפול במיאלומה הוא לתמיד ולכן גם הטיפול בקרישיות צריך להיות לתמיד. בתקופת הסיכון הגבוהה ביותר – עד חצי שנה מהאבחנה – ללכת לחומרה ולטפל בנוגדי קרישה. לאחר מכן, ובהחלטה ספציפית לכל מטופל.ת, ניתן לעשות STEP DOWN לאספירין.
רוצים לשמוע סקירה קולית של ההרצאה? לחצו כאן להאזנה לשיחה קצרה שמסכמת את הכתבה (בוצע באמצעות AI).
ד"ר אורלי אבנרי המבורגר, רופאה בכירה במכון ההמטולוגי, מרכז רפואי 'מאיר'.
הכתבה מבוססת על מאמר שנכתב בשיתוף פעולה עם פרופ אליס וד"ר ירחובסקי Thrombosis in multiple myeloma: mechanisms, risk assessment and management. Jarchowsky O, Avnery O, Ellis MH. Leuk Lymphoma. 2023 Aug 16:1-9
הבהרה: אין להתייחס למידע המובא כאן כהמלצה או ייעוץ ובוודאי שלא כתחליף להתייעצות עם הרופא המטפל, אלא כמידע כללי למתעניינים.
