“קרן אור” על רקע המיאלומה – סיפורו של שמעון בירן – יוני 2012

לפני כחמש שנים נפלה עלי הבשורה המרה – “מחלת המיאלומה”!!!

 מאז הסיפור ידוע – לכולנו אותו  תסריט אך בוריאציות שונות. המסלול שלי: גילוי המחלה באקראי על ידי בדיקות שגרתיות – טיפול בולקייד – השתלה עצמית – תלידומיד- רבלימיד- שוב ולקייד –ציטוקסן ו…הגענו  עד הלום.  כל טיפול החזיק כשנה פלוס עד שה”תולעת” התחילה שוב לגדול….

עד כאן הכול ידוע.

בכל שנות עבודתי מילאתי תפקידים ציבוריים כגון: מנהל מפעל, שליח עלייה, מזכיר מושב וכו’ . תפקידים שאהבתי אך שאבו ממני הרבה כוחות ותעצומות נפש.

 לפני כשלוש שנים הפסקתי לעבוד מתוך תבנה שסוף סוף אני חייב להקדיש “מנוחה ורגיעה” לעצמי.

מאותו רגע נחשפתי “לעולם נפלא” של יצירה אומנותית  שהתגלה לפתע והתפתח כל פעם יותר ויותר.  עבודות בעיסת נייר, פיסול ,ציור ורעיונות יצירתיים שונים הממלאים אותי בסיפוק רב.

במקביל התחלתי לנתח לעצמי את התהליך המעניין שאני עובר באמצעות דמיון מודרך ובעזרתה של בת זוגי שמלווה ותומכת בי לאורך כל הדרך.

סוף סוף התחלתי  להבין  שניתנה לי הזדמנות פז לפרוץ לכיוונים יצירתיים במקום להיות “עסוק ומטרד עם המחלה” – לראות קרן האור הצבעונית, הזוהרת והמבריקה שפתחה בפני אופקים חדשים.

התחלתי לקבל פידבקים מרגשים מהמשפחה והחברים. כולם הופתעו מהתוצרים האמנותיים ותהו היכן כל זה היה עד היום? השבתי : כנראה היה חבוי באיזשהו מקום בתוכי ורק כשנוצרו התנאים המתאימים הרוגע ,השלווה הזמן הפנוי לעצמי – בתנאים אלו היצירתיות פרצה. גיליתי בשלב זה של החיים- בגיל 62- שישנם חיים יפים על אף המיאלומה.

 כיום צורת מבטי לעולם הסובב אותי שונה מבעבר: רואה חפצים ופריטים  בצורות ובצבעים מיוחדים.

 מי ייתן  ויום אחד נוכל כולנו לומר:  “המיאלומה מאחורינו” !!!

שמעון בירן, מושב תימורים