צביקה זילברמן מספר על ההתמודדות עם המיאלומה במקום העבודה – יוני 2018

לא יהיה מוגזם מצידי לומר שאינטל, מקום העבודה שלי, אחראים במידה רבה לעובדה שאני חי ומשתף אתכם בסיפור התמודדותי עם מיאלומה נפוצה. כשמדובר בסרטן ובכלל בהתמודדות עם מחלות כרוניות, אך מסכנות חיים, מדברים פחות על השפעת מקומות העבודה על חייהם של חולים ויותר על המחלה, ההתמודדות, המשפחה, הזוגיות, הטיפולים ועוד. העבודה שלנו היא חלק כל כך משמעותי בחיים שלנו – ההגשמה העצמית, הדימוי העצמי, הערך שאנחנו מעניקים ומקבלים, העצמאות, האפשרויות שפרוסות בפנינו, הזכות להתפרנס בכבוד ועוד ועוד. 

התחלתי לעבוד באינטל כמהנדס תוכנה וכמנהל פרויקטים, לפני למעלה מ-7 שנים. ואת המיאלומה שלי גיליתי, במקרה, בגלל התוכנית לאורח חיים בריא שאינטל יזמה למען עובדיה. במסגרתה ערכו לי בדיקות דם, שנועדו במקור לתרום לבריאותי ולאיכות החיים שלי ולהמליץ על אמצעים לשיפור הבריאות. אבל אצלי, כשהאחות ראתה את תוצאות הבדיקות, היא נבהלה ממש. אני מאידך הייתי די סקפטי לגבי הבהלה שלה. האירוע השני שקרה בצמידות, היה איתות שיכול להיות שמשהו באמת לא בסדר אצלי. באותה תקופה רציתי לתרום דם, כמנהגי, גם במסגרת פעילות יזומה תדירה בעבודה. אבל בגלל אנמיה לא יכולתי לתרום, והאמת היא שלא הבנתי, אז, איך יכול  להיות שחובב בשר מדופלם כמוני – אנמי. אחרי שני תמרורי האזהרה האלו, המשכתי לערוך בדיקות, שבשיאן אובחנתי כחולה במיאלומה נפוצה זוחלת. עד לאבחנה, לפני 5 שנים, הייתי בריא לגמרי. עם האבחנה שהמיאלומה קיימת אך עדיין “זוחלת” נדרשתי למעקב בלבד. אבל אחרי שנה ראינו שהמחלה תפסה תאוצה והפכה לפעילה, התחלתי בטיפולים כימותרפיים ובהמשך השתלת מח עצם.

לאינטל יש מערכת בריאות תעסוקתית שמטפלת בבריאות הפיזית והנפשית, ועומדת  לרשות העובדים. בחיפה ובאינטל קרית גת יש גם מרפאה שמעניקה לעובדים ייעוץ, טיפול, תמיכה, ובמקרה שלי – מעקב מתמשך. המלצות להתאמות בעבודה, ייעוץ לקביעת אחוזי משרה, ותכנון תהליך החזרה לעבודה במקרים של מחלה ממושכת כשלי, ועוד.

אינטל התגלו בגדולתם, בכל צעד ושעל. נכנסתי לאובדן כושר עבודה מלא בנובמבר 2014  ורק באוגוסט 2015 קיבלתי תשלום מחברת הביטוח. בזמן הזה המשכתי לקבל משכורת מדי חודש בחודשו, עד אשר אוכל להחזיר מכספי הביטוח.

מקרה נוסף שהיה לי בעבודה וריגש אותי עד מאוד היה עם מנהל שלי בעבר, כיום בכיר באינטל ארה”ב, שכשעלה על כך שאני פונה למעגלים חברתיים ומגייס תורמי דם לקראת ההשתלה, התקשר וממש כעס עלי שאני בכלל מתעסק עם זה, וביקש לנהל את התהליך בעבורי, בברכת ‘סע לשלום, אנחנו מגבים אותך ואנו פה בשבילך עד לחזרתך’.

כשהתחלתי את הטיפולים, המחלקה לבריאות תעסוקתית הנחתה אותי לרדת לחצי משרה. מספר חודשים לאחר מכן, שבועיים לפני ההשתלה העצמית, רופא המחלקה הנחה שאפסיק לעבוד ואתמקד בהכנות להשתלה. בדיעבד זה התגלה כצעד חכם ומועיל שמאוד הערכתי מפאת ההכנות והפוקוס שמצריך התהליך המורכב הזה.

בחלוף השבועות בתהליך ההחלמה שלאחר ההשתלה החלו מנקרות מחשבות וחששות שהם באינטל ממשיכים קדימה, ובלעדיי. חיפשתי ומצאתי לכך צידוק בנהלי העבודה ויזמתי שיחה כדי להבהיר את הדברים. באותה השיחה, הדבר היחיד ששמעתי היה: אתה עובד מוערך ואנחנו כאן בשבילך, תירגע, תנוח, קח את הזמן שאתה צריך וכשתבריא תחזור. זה עזר לי להאיץ את תהליך ההבראה והחזרה לעבודה. מאז גם למדתי שזהו לא דבר מובן מאליו ואני מלא סיפוק על מידת האמון ההדדית.

מלבד הכרת תודה לאינטל, אני רוצה לומר כמה מילים לחולים ולמאובחנים חדשים. המילה סרטן מאוד מפחידה ונמצאת, לכאורה, במדרכה שממול. התקופה הראשונה היתה בשבילי תוהו ובוהו, במיוחד לאור העובדה שלפני 5 שנים היה מידע לא מעודד, בלשון המעטה, באינטרנט. המגדלור הזוהר שלי, באותם ימים, היה הכנס השנתי של עמותת אמ”ן בו פאולה אזולאי ז”ל, מקימת העמותה, הציעה עצת הזהב, שמשמשת כנר לרגליי: “תנהל את המחלה, ואל תיתן לה לנהל אותך”. 

למרות שיש ימים טובים יותר וימים טובים פחות, למדתי לנהל את המחלה, ובראש ובראשונה לתת לה את מקומה. מיד עם גילוי המחלה אימצתי המלצה חמה לשמור על אורח חיים בריא והקפדתי על תזונה נכונה וכושר גופני – ירדתי 10 קילוגרמים במשקל ולא הפסקתי לרוץ עד ההשתלה, שגם אותה דחיתי בשבוע בכדי ליטול חלק בריצת הלילה השנתית המסורתית של תל אביב. זכור לי שכשהעליתי את הבקשה, הרופאה הסכימה אך גם גיחכה מתוך הנחה שאחרי סבבים של כימוטרפיה פשוט אין מצב, אך הייתי ממוקד מטרה!

נעשו גם טעויות לאורך הדרך, במיוחד עם החזרה המהירה מדי לשגרה. בתחילה חשבתי שאם אני אתעלם מהמיאלומה גם היא תתעלם ממני. אך לאחר שהעמסתי על עצמי מכל הכיוונים וקרסתי, הבנתי שטעיתי, שאני לא יכול להמשיך בחיים כרגיל, ושאני חייב לתת לעצמי ולמחלה מקום.

בנוסף, מצאו לכם מטפלים ראויים ומורים וחברים לדרך –  פאולה ז”ל אמרה לי ביום ההשתלה: “אתה תראה שתצא מזה ושהחיים שלך יהיו טובים יותר”. ואכן, זו היתה תחילתה של דרך חדשה, טובה יותר, שהפיחה בי אומץ חדש, ובהרבה מובנים לקחה אותי למקומות טובים יותר, כולל נסיקה בקריירה, למרות רכבות ההרים שטלטלו אותי. במעגלי החברתיים הנוכחיים, יש לי הרבה מאוד חברים לדרך, חולים במיאלומה, ויחד אנחנו חולקים, מקשיבים ומכילים זה את זה. זהו כלי עוצמתי להתמודד עם המציאות והאתגרים שהיא מציבה.

כיום אני גם פעיל בהתנדבות בקו התמיכה של העמותה.