לחיות עם מחלה – ממשבר לצמיחה, דר’ שירלי שפירא


להלן מובאת הרצאתה של דר’ שירלי שפירא, המטולוגיה, בי”ח “מאיר” , שניתנה במפגשי “חברים לדרך” של אמ”ן. 

הרצאה זו ניתנת בעקבות ספר שכתבתי:”לחיות עם מחלה – ממשבר לצמיחה” בהוצאת “מודן”, הדן בהתמודדות הרגשית של חולי הסרטן. החוויות, התובנות והכלים המעשיים המובאים בספר הינם תודות לשיחות רבות אשר ניהלתי עם חולים בטיפולי.

מחלת הסרטן מאתגרת בשני ערוצים עיקריים – הערוץ הגופני והערוץ הרגשי. אדון בעיקר בערוץ הרגשי. קשיים בכלל, מחלות בפרט, ומחלת הסרטן עוד יותר מכולן מעוררים תחושות קשות כגון: כעס, תסכול, עצב, חרדה, פחד מאובדן שליטה, פחד ממוות, פחד מנטישה, פחד מכאב, חוסר ודאות, אין אונים ועוד. מיותר לציין כי גם בני המשפחה והחברים חווים תחושות דומות. לא בכדי ההתמודדות הרגשית אינה פשוטה, ואולי אף אינה קלה יותר מההתמודדות הגופנית.

ניתן לחלק את דרכי ההתמודדות לשני מעגלים עיקריים. האחד – מעגל פנימי, הניזון מתעצומות הנפש האישיים: מציאת משמעות לחיים, מציאת משמעות לסבל, מציאת איזון מתאים בין שליטה לאין אונים, סיגול גישה אופטימית, הנחלת מימד רוחני לחיים. השני – מעגל חיצוני, המסתמך על יצירת קשר נכון, תומך ומפרה עם המשפחה, החברים והצוות הרפואי. אנסה לתת טעימה, על קצה המזלג, של יצירה וטיפוח אופני ההתמודדות שונים.

אופטימיות ושמחה

אופטימיות אינה רק תכונה מולדת, שלעיתים מתכלה ואובדת במהלך החיים, אלא אף איכות נרכשת. כיצד?

1. אימון התודעה לחשוב מחשבות חיוביות: כולנו ערים להשפעת מחשבות שונות על הרגשתנו. קשה מאד לסלק באופן אקטיבי מחשבות רעות, כאלו המולידות תחושות קשות. הרבה יותר קל לחשוב באופן מכוון ויזום מחשבות טובות היוצרות בתורן תחושה טובה. הדבר דומה לנסיגת החושך עם בוא האור, להבדיל מהמצב הבלתי אפשרי שהחושך נסוג באופן אקטיבי.

2. הודיה: אמירת תודה על הדברים הטובים בחיינו מעצימה את החלק המלא היחסי שבכוס. תשומת הלב עוברת ליש במקום לאין.

3. הקניית הרגלים היוצרים שמחה: סדר יום קבוע, פעילות גופנית, יציאה אל הטבע, מוזיקה, הומור.

 

מציאת משמעות לחיים

ניטשה גרס ש”כל מי שיש לו בשביל מה לחיות, יוכל לשאת כל איך.”

ויקטור פרנקל, בהתבססו על אמרה זו, בתוספת היותו פסיכיאטר ו”בוגר” השואה, יסד את תורת הלוגותרפיה. תורה זו דוגלת במציאת משמעות לחיים כגורם מניע וככוח המאפשר להתמודד עם מאורעות ומוראות החיים.

האסכולה הטרנסצנדנטית מצדדת בכך שמשמעות הקיום נמצאת מחוץ לאדם עצמו, היינו בהיות האדם חלק ממכלול רחב יותר, חלק מתוכנית אב אלוהית. האדם יכול אז לכונן חיים בעלי ממד של קדושה.

האסכולה האישית גורסת כי משמעות החיים היא פועל יוצא של התכנים, העשייה, הערכים והאמונות אשר אדם יוצק לתוך חייו.

להערכתי, אין באמת סתירה בין שתי אסכולות אלו, הן אף משלימות האחת את השנייה: האלוהות וה”אני” הם תוצר אחד של השני. יתכן ובאמת קיים אלוהים ואו אז האדם הוא יציר כפיו. לחילופין, יתכן ומושג האלוהות הוא פרי דמיונו של האדם. בעיני, מציאת משמעות לחיים מתרחשת על ידי מימוש האלוהות בזעיר אנפין אשר קיים בכל אחד מאיתנו. ואלוהות מהי? תשובתי – יצירה ונתינה. אדם יוצר ונותן הוא אדם הממש את אותה אלוהות שבו, הוא אדם שמצא את משמעות קיומו, הוא אדם שקיימים להט ותשוקה במעשיו, הוא אדם חי ולא שורד.

רוחניות

כאשר החיים עולים על שירטון, מתחילות להישאל שאלות כדוגמת: למה אני? מה השיעור שלי? מה נכון לי וטוב לי? מה תפקידי בעולם הזה? מהו מוות?  מהו ומיהו אלוהים? לשיטתי, עצם שאלת השאלות והניסיון לתת להם מענה היא הרוחניות. קושי, מחלה, ובוודאי מצבי קצה כגון סרטן הופכים חלק גדול מהאנשים לרוחניים על פי הגדרתי זו.

תהליך הרוחניות דומה בעיני לנחלים הזורמים אל הים. הים הוא המקום בו האדם מגיע לתשובות, להבנת העולם, לשלמות ושלווה פנימיים, לפיוס עם עצמו וסביבתו. הדרכים להגיע אל אותו ים גדול הן רבות. איש, איש וטעמו: דת, מדיטציה, קריאה, טיפול פסיכולוגי ועוד היד נטויה.

להערכתי, תהליך זה מביא בהכרח לשתי הבנות מקבילות. האחת, הבנה כי קיים משהו גדול מאיתנו, כי ראייתנו את העולם היא צרה ומוגבלת בדומה לילד בהשוואה למבוגר. השנייה, הבנה והיכרות מעמיקה עם ה”אני” שלי. רק הבנה דואלית זו יכולה להנחיל את השקט והפיוס שכולנו כה מייחלים אליהם.

 הסרטן כמתנה

הסרטן אינו מתנה, אך ניתן להשתמש בו כפלטפורמה לצמיחה ולשינויים מבורכים בחיים, אשר הם המתנה.

החיים מזכירים לי שיעורי פילאטיס, יוגה ושאר אימוני הגוף, המתבססים על מציאת איזון בתוך מצב של חוסר איזון. מציאת האיזון תעשה ע”י חיזוק שרירי הליבה, המרכז, וע”י ריכוז. סרטן הינו חדר כושר לנשמה, הקורא לה להתחזק ולהתרכז וע”י כך לצמוח.

1. כפי שצוין לעיל, ההתמודדות עם המצוקה הרגשית מביאה לתהליך עמוק של הבנה והיכרות עם מי אני, מה טוב לי, איך אני רוצה לנהל את חיי.

2. החיים הופכים להיות בזמן הווה. השאלה הוירטואלית – “מה היית עושה אם הייתה נותרת לך שנה לחיות” – מקבלת עתה זווית ראיה חדשה ואקטואלית יותר. לא עוד התרפקות על העבר ותוכניות מגירה לעתיד, אלא עשייה אמיתית ומספקת כאן ועכשיו.

3 הערך העצמי מתחזק תודות לתחושה שאני יכול להתמודד, אני יכול להתגבר. החיים הציבו לי רף גבוה ואני יכול לו.

4. הכרה אינטימית עם כל האהבה והאכפתיות שמסביב. הידיעה הנעימה שאני חשוב לאחרים, שאני אהוב, שאני יקר.

5. תורת היחסות תקפה גם בקונסטלציה זו. זוטות ועניינים תפלים נדחקים לקרן זווית, המקום בו היו אמורים להיות מלכתחילה. תכנים בעלי משמעות תופסים את מקומם.

 מאחלת לכולנו הרבה בריאות ושמחה.