המיאלומה שלי – יהודית פלסר, יולי 2010

עסקתי בהוראה 31 שנה, בתחום החינוך המיוחד. התחלתי את דרכי המקצועית בשדרות בתקופת מלחמת ששת הימים ואחר כך עברתי לאזור המרכז.

בעשרים השנים האחרונות עד לפרישתי עבדתי בבית ספר לילדים עם פיגור קל. במסיבת הפרישה המרגשת אמרתי שאני מרגישה שקיבלתי מהילדים יותר ממה שנתתי. תובנה זו ליוותה אותי לאורך כל דרכי המקצועית.
לאחר פרישתי המשכתי להתנדב בקהילה במרכז יום לקשיש, בגני ילדים ובבית ספר יסודי בסיוע לתלמידים מתקשים.

המחלה התגלתה לפני למעלה מארבע שנים – בערב חתונתה של בתי. שבועיים לפני החתונה אושפזתי לבדיקות – עקב עייפות, חולשה וירידה עקבית ומתמשכת בהמוגלובין. כעבור מספר ימים התבשרתי: “את חולה במיאלומה נפוצה” מחלה שלא שמענו עליה כלל קודם לכן.

עם קבלת הבשורה, השמיים נפלו. היינו בעיצומן של ההכנות לחתונה, שרויים בתכונה של התרגשות ואושר ולתוך אווירת-חג זו, נחתה הידיעה על המחלה כרעם ביום בהיר והיה עלי לאזור את כל כוחי ולהתמודד. טיפול VAD ראשון עברתי עוד לפני החתונה ולחתונה הגעתי עם Pick-line בזרוע. עד לפני כשנה וחצי טופלתי בבית חולים השרון וזכיתי לרופא יקר – פרופ’ עמוס כהן שמלווה אותי עד היום ובזכותו, בזכות הידע המקצועי והיחס האישי הנפלא, הגעתי לכתיבת שורות אלו. מאז נסגרה המחלקה בבית חולים השרון, אני מטופלת במרכז דוידוף לסרטן במרכז הרפואי ע”ש רבין בפתח תקוה.

צהשומר וזכיתי להפוגה של שנה בקירוב. עם ההתפרצות המחודשת של המחלה התחלתי טיפול בוולקייד שעזר מאד לתקופה מוגבלת.

הנס הגדול קרה לפני שנה וחצי, בעיצומם של טיפולים והקרנות: הגיעה תרופת הפלא, הרוולימיד, שהביאה לשיפור משמעותי במצבי.

השנים שעברו מאז אובחנתי לא היו פשוטות וחוויתי בהן עליות ומורדות, טיפולים, הקלה והתפרצות מחודשת של המחלה לסירוגין.

לאורך כל התקופה, אני משתדלת לשמור על אופטימיות, גם ברגעים קשים כי אנו זקוקים לאנרגיות חיוביות כדי לשמור על בריאותינו. לעסוק בפעילויות הגורמות לנו לאושר ולסיפוק כי סרטן הנפש הוא עוצמתי וקשה מסרטן הגוף.

את הכוח אני שואבת מהמשפחה התומכת, ובראשם, בעלי זאביק, שמלווה, מעודד ומחזק אותי ללא לאות בחמש השנים האחרונות.
זאביק משמש כמזכיר רפואי אישי בתיוק כל הניירת, המסמכים הרפואיים, התמודדות עם נושאים ביורוקרטיים ועוד.
כוחות אני שואבת גם מהמשפחה המורחבת, הילדים, החברים הטובים וגולת הכותרת – הנכדים המקסימים שכל רגע בחברתם מהווה אושר גדול עבורי.

אני ממשיכה לנהל חיי משפחה, משתדלת לשמור על חיים מלאים ושיגרה – מארחת, לומדת, מטיילת ושוחה.
אני מודה על עצם קיומה של עמותת אמ”ן, ומודה לחברי הועד הנפלאים המארגנים את הפעילויות באופן שוטף, דואגים לשמור על קשר בין החולים ולהעניק תמיכה לחברים בעמותה.
תודה מיוחדת לכם.

אני מאחלת לכם חברי וחברותי היקרים, בריאות טובה ומקווה לפריצת דרך במחקר ולגילוי תרופות חדשות שישמרו על בריאות כולנו.

תעודת זהות:
מתגוררת ביהוד
נשואה 41 שנה לזאביק
אם לתומר ערן ועדי
סבתא ל – 6 נכדים מקסימים!