הגיל לא קובע – סיפורו של אלי מרגלית, יולי 2008

שמי אלי מרגלית, אני בן 71 וחצי, ובימים אלה מלאה שנה להשתלת מח העצם שעברתי. החלטתי לכתוב דברים אלה כדי לעודד חברים אחרים שהרופאים ממליצים להם לעבור השתלה כזו אך הם חוששים, מתלבטים ודוחים את ההחלטה.

ביולי 2003, בבדיקה שגרתית, התגלה אצלי החלבון IgG מעל הנורמה. מאז עברתי בכל חצי שנה בדיקת ביקורת, מבלי להתייחס לכך בדאגה רבה מדי. אבל באוקטובר 2006 הביא אותי שבר פתאומי בצלע לסדרת צילומים, CT, בדיקת מח עצם, והפור נפל! קיבלתי מיאלומה נפוצה, כ”מתנת” יום הולדת 70.

אחרי 48 שעות של “נפילה על הקרשים” אספנו את עצמנו – רעייתי אראלה ואני, כינסנו את ילדינו והחלטנו על קו לוחמני במחלה. כאן נכנסה לתמונה עמותת אמ”ן. עובדת סוציאלית קישרה אותנו עם חבר העמותה, יגאל שטרית ז”ל המקסים. הוא סידר לי את “הרהיטים” בראש והכניס בי אופטימיות ותקווה. קיבלתי את ערכת אמ”ן ובאנו לפגישת קבוצת התמיכה של העמותה, שאני ממשיך להיעזר בה גם היום וחש מחוזק מהפעילות הברוכה של המסגרת הזו, שנותנת הרגשה של “ביחד”.

במפגש הראשון שבו השתתפתי סיפרתי לחברים על הפחד מאיבוד איכות החיים והחשש שאין אור בקצה המנהרה. אמרתי שבמקרה כזה ארצה “להחזיר את הציוד”. התעודדתי מתגובות החברים ומהרצון החזק שפיעם בהם להמשיך למרות הכול. במיוחד התרשמתי מדבריו של אריה הופמן, שעם כל המצוקות והכאבים אינו מפסיק לעשות פעילות גופנית, להתעמל ולשמור על מצב רוח טוב. דבריו השרו עלי הרבה תקווה, והחלטתי גם אני להמשיך בפעילות גופנית שכל כך חשובה לי.

חמישה ימים לאחר אבחון המחלה קיבלתי את הטיפול הכימותרפי הראשון מתוך הארבעה שהייתי אמור לקבל. בתקופת הטיפול נפגשתי עם ארבעה רופאים חשובים להתייעצות על המשך הטיפול. ההתלבטות הייתה האם לעבור השתלה או להימנע מכך בגלל גילי המתקדם. ההמלצה הייתה ללכת להשתלה. באפריל התחלתי בהכנות, כולל איסוף תאי האב. בסוף מאי 2007 בוצעה ההשתלה במרכז הרפואי איכילוב, ועברה בהצלחה!

עברתי את ההשתלה עם תופעות-לוואי שונות ברמות שונות, אבל למרות אי-הנעימויות והקשיים של התהליך, הייתה זו פעולה סבירה שאין לחשוש ממנה יותר מכל פעולה רפואית כירורגית אחרת.

אני רוצה לציין את היחס הטוב של הצוות הרפואי של איכילוב בראשות פרופ’ נפרסטק, ואת מרכז ההשתלות החדיש והיפה שבו טופלתי.

כל תקופת ההשתלה ואחריה, למרות החולשות, לא ויתרתי על פעילות גופנית מותאמת למצבי הגופני. חמישה חודשים אחרי ההשתלה נסעתי לשבוע ימים לחו”ל, כחלק מהטיפול העצמי להעלאת המורל והביטחון העצמי וחזרה לתפקוד הרגיל. כיום, שנה אחרי, אני מתקרב לגיל 72, מרגיש מצוין, פעיל בחדר כושר (הליכון, שחייה והתעמלות במים), ממשיך בשגרת חיי הרגילה עם המשפחה והנכדים ובטיולים בארץ ובחו”ל, כשהכלל הוא – מידתיות, הכול בהתאם ליכולת ולמגבלות. בימים אלה אנו מתכננים נסיעה למרוקו.

רעייתי אראלה משתתפת איתי בפגישות התמיכה של העמותה, ובנוסף הולכת גם לקבוצת התמיכה לבני משפחה.

אני מרגיש שניסיוני יכול לשמש אותי כדי לעזור בהדרכה ובתמיכה בחברים אחרים הנמצאים במצב שהייתי בו עם פרוץ ה”אירוע” מניסיוני ומניסיון חברים אחרים בגילי שעברו השתלה וחזרו לחיים פעילים, אני יכול להמליץ בפני החולים שהוחלט שהם מתאימים לכך, להסכים להצעת הרופאים ולעבור את ההשתלה. אופטימיות, חשיבה חיובית והרבה נחישות חיוניים כדי לעבור את הטיפול בהצלחה.

צריך לזכור שנושא ההשתלות התפתח והשתנה, וכיום אפשר לעבור השתלה עצמית גם בגיל מבוגר אם המצב הגופני מאפשר זאת.

אסיים בברכה לכולנו – אריכות ימים עם איכות חיים!

אלי מרגלית