בדיקות מעבדה לחולי מיאלומה

בסדנא שנערכה בכנס השנתי השמיני של אמ”ן, ב‏יום שישי ה- 7 יוני 2013, התנהל דו שיח בין  דר’ בנצי כץ מהמרכז הרפואי סוראסקי, לבין דר’ משה גת מהדסה עין כרם בנושא בדיקות מעבדה לחולי מילאומה.

דר. בנצי כץ הציג את בדיקות המעבדה הנערכות לחולי מיאלומה, תפקידן, ומשמעויותיהן.

לצפייה בסרטון מהסדנא לחצו כאן.

להלן מובאים עיקרי הדברים:

תפקיד בדיקות המעבדה לבצע אבחון, תגובה לטיפול, בדיקת יעילות הטיפול ומעקב אחר החולה.

 לחולי מיאלומה מתבצעים 3 מעגלים של בדיקות:

 מעגל ראשון: זיהוי שינויים ציטוגניים בחומר הגנטי

שאיבת מח עצם וצביעת החומר באמצעות צבעים כימיים.
חשוב לזהות את תאי המיאלומה. תאי פלאסמה של חולי מיאלומה נראים לא תקינים בצורתם או במרקמם.
במסגרת הבדיקה אנחנו מחפשים שינויים בחומר הגנטי, כדי לאבחן מיאלומה.

מורחים את התאים על משטח זכוכית ומבצעים תהליך כימי. באמצעות חומר פלורוסנטי אפשרי לזהות שינויים בחומר הגנטי.
במיאלומה קטעים מכרומוזום אחד עובר לכרומוזום אחר. אפשר לראות את זה באופן גרפי, כשהצבעים של הכרומוזומים מתערבבים.

 החשיבות: זיהוי השינויים הציטוגנטיים מסייע לבחור בתהליך הטיפול המתאים. יש תרופות שעשויות לא להיות מתאימות במקרה של שינויים ציטוגנטיים מסויימים.

במיאלומה יש לנו בדיקות טובות לחלבון מסויים שמאפשרות לנו לגלות את המחלה.

בדיקת מח העצם היא כלי עזר נוסף על בדיקות הדם.

 מעגל שני:  זיהוי תוצרי התאים – מה התאים מייצרים?

תאי מיאלומה מייצרים נוגדנים, שיש להם שרשרות קלות או כבדות. על גבי הריבוזומים נוצרים הנוגדנים שתאי המיאלומה יודעים להפריש.
– סוג שרשראות אחד: IgG (הנפוץ ביותר) או  IgM או  IgA.
– סוג שרשראות שני: צירוף של קאפא (הנפוץ ביותר) או למבדא,
בחולה מיאלומה יופיע צירוף של עודף מכל אחד מסוגי השרשרות הללו.

מבצעים בדיקה כמותית של כמות החלבון, שנקראת אלקטרופורוזה של חלבוני הסרום.

מטרת הבדיקה היא קביעה כמותית של ריכוז החלבון המונוקלונאלי המיוצר ע”י תאי המיאלומה. הריכוז משקף את עומס המחלה. הריכוז משתנה במהלך המחלה (התקדמות המחלה, טיפולים).

כדי לזהות את סוג החלבון מבצעים בדיקה שנקראת אימונופיקסציה (שתן), כדי לזהות איזה סוג של חלבון,  סוג האימונוגלובולין, שמשוחרר: שרשרות כבדות (IgG, IgA, IgM), שרשרות קלות (קאפא או למבדא).

סוג האימונוגלובולין לא משתנה במהלך המחלה. סוג השרשרת אינו משנה לעניין האגרסיביות של המחלה.

זאת תעודת הזהות של המחלה.

קיימת בדיקה חדשה שמטרתה לקבוע את ריכוז השרשרות הקלות FLC – Free light chain

הבדיקה תיעשה גם לצורך אבחון המחלה, וגם לצרכי מעקב.

באנשים בריאים – ריכוז השרשרות נמוך והיחס בין השרשראות שווה. מוצאים את התוצאה בבדיקת FLC

בחולי מיאלומה – ריכוז השרשרות גבוה, והיחס בין השרשראות לא תקין. לאחר טיפול מוצלח רמת החלבונים יורדת.

הבדיקות חשובות כדי לבדוק את היקף התגובה של החולה לטיפול. הבדיקה היא של תוצאותיו של החולה לאחר הטיפול לעומת רמת המוצא שלו.

PET CT היא לא בדיקה מקובלת במיאלומה כי הבדיקה רגישה מדי. משתמשים בבדיקה כדי להבין אם לחולה יש מחלה שממוקדת בנקודה אחת.

אם זה רק בנקודה אחת, ניתן לתת טיפול ממוקד כמו הקרנה.

 מעגל שלישי: השפעה על מערכות אחרות בגוף

דוגמא קלאסית: פגיעה בעצמות. תאי המיאלומה מפרישים חומרים ציטוקינים שמזרזים את תהליך הפירוק של עצמות.

הפרשת הנוגדנים עלולה גם לפגוע בכליות בעקבות שקיעתם שם.

במיאלומה נוצרת אנמיה, כי תאי הדם נוצרים באותו מקום בו נמצאים תאי המיאלומה. תאי המיאלומה הורסים את הסביבה בה נוצרים תאי הדם האדומים. בנוסף, הפגיעה בכליות פוגעת בהורמון שמסמן את הצורך ביצירת תאי דם אדומים.

 ספירת דם חשובה לבדיקת האפקט של המיאלומה על יצירת תאי דם: רמת ה-RGB (תאי הדם האדומים) והHGB– (המוגלובין) ירדו כתוצאה ממיאלומה.

הירידה בכמות תאי הדם האדומים מתחת לרמות הנורמה עקב פגיעת תאי המיאלומה במח העצם (אנמיה).

הירידה בריכוז ההמוגלובין בדם מתחת לרמות הנורמה נוצרת עקב הפגיעה בייצור תאי הדם האדומים (אנמיה).

 קריאטנין (Creatinine) – מולקולה הנמצאת ברמות גבוהות בדם בעקבות נזק לכליות.

הרמה של המולקולה הזו עולה כתוצאה מפגיעה כלייתית שנוצרת במיאלומה. שרשרת הנוגדן המופרשות מתאי המיאלומה שוקעות בכליות וגורמות להן לפגיעה במערכת הסינון.

 סידן (Calcium) – הסידן מהווה מרכיב ביותר במבנה העצמות. תאי המיאלומה מאכלסים את מח העצים ומעוררים שם תאים המפרקים את העצם, ולעליה בריכוז הסידן בדם.

ארדיה מחזקת את העצם ומונעת את הפירוק ותסייע להוריד את רמת הסידן בדם. כך גם הזומרה.

 B2M /  Beta 2 Microglobulinחלבון קטן שנמצא בדם. תאי מיאלומה מפרישים אותו ולכן רמתו גבוהה בחולי מיאלומה עם מחלה פעילה. משמש לאבחון, סיווג ומעקב אחרי חולי מיאלומה. נחשב לסמן רגיש יחסית.

 LDH – אנזים המצוי בדם. משוחרר מתאים שונים בעת פירוקם. רמתו עשויה לעלות עם התקדמות המיאלומה.

שני הסמנים האחרונים אינם מיוחדים למיאלומה.