בדיקות דם

 

סוגי ומטרות בדיקות דם: 1. ספירת דם
2. משטח דם
3. כימיה

1. ספירת דם

הערך הנבדק סימון יחידות תחום הנורמה משמעות
תאי דם לבנים WBC 103 / ul 11 – 4.5 מדד למספר תאי הדם הלבנים בדם
תאי דם אדומים RBC 106 / ul 6.1 – 4.2 מדד למספר תאי הדם האדומים בדם
המוגלובין HGB g / ul 17.5 – 12 החלבון נושא החמצן בתאי הדם האדומים
המטוקריט HCT הנפח של תאי הדם האדומים בנוזל הדם
טסיות (טרומבוציטים) PLT 103 / ul הטסיות הן גופיפים המעורבים בקרישת הדם
אחוז ומספר הנויטרופילים Neut, abs, % מדדים לכמות הנויטרופילים האחראים לסילוק זיהומים שמקורם בחיידקים
אחוז ומספר הלימפוציטים Lymp, abs, % מדדים לכמות הלימפוציטים שהם תאי מערכת החיסון
אחוז ומספר המונוציטים Mon, abs, % מדדים לכמות המונוציטים שהם תאים שתפקידם לזהות זיהומים ולשפעל תגובות חיסוניות

MCV, MCH, MCHC, RDW הינם מדדים למבנה ותפקוד כדוריות הדם האדומות

ספירת הדם ומשמעותה באבחנה ומעקב אחר חולי מיאלומה נפוצה.

מיאלומה נפוצה הינה מחלה של לימפוציטים מסוג B שהתמיינו לתאי פלסמה, דהיינו תאים המייצרים מולקולות נוגדן.

כל התאים ששיכים למערכת הדם, הן תאי הדם האדומים, הן תאי הדם הלבנים והן הטסיות (טרומבוציטים) נוצרים במח העצם. במח העצם קיימים תאים הנקראים תאי אב או תאי גזע (stem cells) והם יוצרים את כל מרכיבי רקמת הדם בתהליך שנקרא המטופויאזה. גם תאי B נוצרים במח העצם ובמהלך ההתמיינות שלהם הם נודדים לבלוטות הלימפה שם הם עוברים שינויים גנטיים על מנת ליצור נוגדנים ספציפיים כנגד גורמי זיהום כמו וירוסים וחיידקים. עם סיום תהליך זה, תאי הפלסמה נודדים מבלוטות הלימפה ומגיעים למח העצם. תאי הפלסמה הממאירים (כלומר תאי המיאלומה הנפוצה) מתרבים במח העצם ובשלבים שונים של המחלה מחליפים את הרקמה יוצרת הדם התקינה. כתוצאה מכך נפגע ייצור תאי הדם לסוגיהם, דבר המתבטא בערכי ספירת הדם כמפורט להלן:

RBC – ירידה בכמות תאי הדם האדומים מתחת לרמות הנורמה עקב פגיעת תאי המיאלומה במח העצם (אנמיה).

HGB – ירידה בריכוז ההמוגלובין בדם מתחת לרמות הנורמה עקב הפגיעה בייצור תאי הדם האדומים (אנמיה).

WBC – ירידה במספר תאי הדם הלבנים מתחת לרמות הנורמה עקב פגיעת תאי המיאלומה בייצור סוגי התאים הללו במח העצם (לויקופניה).

PLT – ירידה בכמות הטסיות בדם מתחת לרמות הנורמה עקב פגיעת תאי המיאלומה במח העצם שם מצויים התאים יוצרי הטסיות (טרומבוציטופניה).

Lymp, Mon, Neut – ירידה במספרים האבסולוטיים של תאי הדם הלבנים לסוגיהם מתחת לרמות הנורמה עקב הפגיעה של תאי המיאלומה ברקמת מח העצם (לויקופניה).

 

2. משטח דם
נוכחות תאי המיאלומה גורמת לשינויים בדם המוצאים את ביטויים במשטח הדם. בבדיקה זו נמרחת טיפת דם על משטח זכוכית ולאחר מכן נצבעים תאי הדם במספר צבעים המקלים על זיהויים ואפיון המבנה שלהם. משטח הדם נותן תמונה מקבילה לספירת הדם, דהיינו, במקרה של מיאלומה, ירידה במספר תאי הדם הלבנים, ירידה במספר תאי הדם האדומים (אנמיה) וכן ירידה במספר הטסיות. בשלבי המחלה המתקדמים ניתן לזהות במשטח הדם את תאי המיאלומה, בעוד שתאי פלאסמה נורמאליים אינם נמצאים בד”כ בדם שמחוץ למח העצם. שינוי נוסף בתמונת הדם של חולי מיאלומה הינו יצירת שרשרות של תאי הדם האדומים. שינוי זה נגרם עקב הריכוז הגבוה של חלבון הנוגדן אותו מפרישים תאי המיאלומה לזרם הדם.

 

3. כימיה
Creatinine – מולקולה הנמצאת ברמות גבוהות בדם בעקבות נזק לכליות. שרשרות הנוגדן המופרשות מתאי המיאלומה שוקעות בכליות וגורמות להן לפגיעה במערכת הסינון. כתוצאה מכך עולה רמת ה- creatinine בדם החולה. רמת קריאטינין מעל mg/dL 2 מצביעה על נזק כלייתי.

Calcium (סידן) – יון המצוי בדם באופן נורמלי. הסידן מהווה מרכיב ביותר במבנה העצמות. תאי המיאלומה מאכלסים את מח העצם ומעוררים שם תאים המפרקים את העצם. תהליך זה גורם להופעת נגעים ליטיים או אוסטאופורוזיס מחד ומאידך לעליה בריכוז הסידן בדם.

Beta 2 Microglobulin / b2M – חלבון קטן הנמצא בדם. תאי מיאלומה מפרישים אותו ולכן רמתו גבוהה בחולי מיאלומה עם מחלה פעילה. נחשב לסמן רגיש יחסית ומשמש באבחון, סיווג ובמעקב אחר חולי מיאלומה.

BUN / Blood Urea Nitrogen – מדד לאוריאה בדם. אוריאה מסולקת מהדם באופן נורמאלי ע”י הכליות. פגיעה בתפקודי הכליות בחולה מיאלומה (כמפורט לעיל) תגרום לעליה בערכי BUN.

LDH / Lactate dehydrogenase – אנזים המצוי בדם. משוחרר מתאים שונים בעת פירוקם. רמתו עשויה לעלות עם התקדמות המיאלומה.

Immunoglobulins – בדיקות לקביעת כמות וסוג האימונוגלובולינים המופרשים מתאי המיאלומה. תפקידם של תאי הפלסמה התקינים בגוף הינו לייצר ולהפריש מולקולות של נוגדנים או אימונוגלובולינים המהוות חלק חיוני במערך ההגנה החיסוני של הגוף, בעיקר נגד נגיפים. גם תאי המיאלומה, ברוב המקרים, מפרישים אימונוגלובולין מסוג אחד בלבד.

 

מולקולת האימונוגלובולין הינה חלבון הבנוי משתי שרשרות קטנות ושתיים כבדות המחוברות ביניהן (ראה תמונה בפרק בדיקות שתן). קיימים שני סוגים של שרשרות קלות (קפא  ו – למבדא) ומספר סוגי שרשרות כבדות, כאשר הנפוצה ביותר היא שרשרת G (ואז מכונה מולקולת האימונוגלובולין IgG), ולאחר מכן A / lgA, כאשר שרשרות M, D ו – E הינן נדירות. בחולי מיאלומה מופרשות לזרם הדם מולקולות אימונוגלובולין, והשרשרות הקלות חוצות לעיתים את מחסום הסינון של הכליות ומגיעות לשתן. מולקולות אילו הינן קטנות ביותר, ולא ניתן לראותן במיקרוסקופ. האפיון המיוחד של השרשרות הקלות נבדק בדם בשתי שיטות שונות:

1. אימונופיקסציה – לקביעת סוג האימונוגלובולין.

2. אלקטרופורזה – לקביעת כמות האימונוגלובולין.

בשיטה זו מזוהות השרשרות הקלות עפ”י תנועתן בתוך שדה חשמלי, ונקבעת כמותן. כמות האימונוגלובולין עשויה ללמד על כמות תאי המיאלומה במח העצם של החולה. קיימים מקרים נדירים יחסית (1-2% מהמקרים) בהם תאי המיאלומה אינם מפרישים מולקולות אימונוגלובולין.

דר. בן ציון כץ

חזרה לאבחון המחלה