אורטופדיה במיאלומה

מחלת המיאלומה היא גידול ממאיר שמקורו בתאי פלסמה של מערך תאי הדם.

קיימות שתי צורות בסיסיות של המחלה בעיקר בעת האבחנה:
מיאלומה מפושטת – מצב בו הגידול מפושט בכל איברי הגוף ומערכת הדם, כולל מח העצם בשלד.
מיאלומה בודדה – מצב בו המחלה קיימת באתר אחד בודד, בעיקר בשלד.
כל מיאלומה בודדה יכולה בהמשך הזמן ( שנים רבות לאחר מכן ) להפוך למיאלומה מפושטת.
קיימים גם מצבים בהם המיאלומה מופיעה רק בשלד באתרים רבים בלי פגיעה באיברים אחרים.

בכל רגע נתון קיימים במערב אירופה מעל 50,000 חולי מיאלומה,כשלרובם המכריע יש רק או גם מחלת שלד.
מיאלומה של השלד שכיחה מעל גיל 50, ושכיחותה גוברת מעל גיל 70. היא יותר נפוצה בבני הגזע השחור ומעט יותר בגברים מאשר נשים. האטיולוגיה ( סיבת ההופעה ) של המחלה לא ידועה אבל אין עדות לפקטור גנטי (תורשתי) או משפחתי.

הגודל, המספר והמקום האנטומי של אתרי המחלה בשלד קובעים את הפרוגנוזה של המחלה ובעיקר את איכות החיים של החולה.
הסימפטומים והסמנים של המחלה מתרכזים בשני נושאים: כאבי עצמות ופרקים , ונטייה לשברים דרך חורים בעצמות. לפיכך הטפול המקומי (לא הטפול הסיסטמי שתפקידו להרוג את תאי הגידול באשר הם) מכוון למניעת או הקטנת הכאבים ושפור איכות חיי החולה ע”י מניעת שברים או טפול בהם כך שיוכל במהירות לחזור לניידות מלאה. ברוב מוחלט של המקרים הביטוי בעצם הוא חור עם החלשת דפנות העצם.

ישנן שלש צורות הופעה של המחלה בשלד:
א. חור בודד אחד בעצם ארוכה או שטוחה ( חוליה או אגן )
ב. מספר רב של חורים כאלה בעצמות רבות.
ג. מצב של החלפה שלמה של מח העצם בשלד ע”י תאי מיאלומה כך שכל השלד נגוע כמקשה אחת.

מידת המעורבות הגרמית במחלת המיאלומה אחראית לאחד מהסיבוכים השכיחים של המחלה – היפרקלצמיה, רמות סידן גבוהות בדם (כתוצאה מפרוק העצמות) המסכנות את חיי החולה.

הטיפול המקומי באתרים הנגועים בשלד הוא ע”י קרינה מקומית בעצמות שאינן נושאות משקל ו/או פרבנטובי או טיפול להחלפת קטע העצם הנגוע וקיבועו כדי לאפשר ניידות מיידית והחלשת הכאבים. בניתוחים עבור עצמות הנגועות במיאלומה אין סומכים על חבור ביולוגי, ולכן מתקיים שימוש מאסיבי במתכת, פלסטיק ודבק עצמות (Bone Cement ) ואפילו במשתלים כדי להשיג את המטרה שהוכתבה. בחלק מהמקרים מוסיפים קרינה מקומית אחרי הניתוח.

אחד הטיפולים היותר מודרניים בעיקר עבור חוליות עמוד השדרה (האתר השכיח ביותר להופעת מיאלומה בעצם) הוא ע”י הזרקת דבק עצמות תחת אמצעי הדמיה ודרך העור לגופן של החוליות ובצורה זאת ייצוב פנימי למניעת כאבים וזאת בדרך זעיר פולשנית (הפעולה נקראת ורטברופלסטיה – vertabroplastia ).

במקביל, החולה עם מיאלומה מפושטת מקבל כמובן טיפולים ספציפיים תרופתיים להדברת המחלה באשר היא. טיפול תומך נוסף עבור מיאלומה בעצמות מתן תרופה מקבוצת הביספוספונטים שמבצעת גם הריגה של תאי הגידול בעצם ובעיקר מחזקת את העצמות ע”י מניעת מנגנוני משנה הורסי עצם ובעיקר ע”י מניעת הפעולות של האוסטאוקלסטים שהם תאים הורסי עצם שמשופעלים ע”י המחלה.

פרופ’ יצחק מלר.

חזרה לדף הטיפול במיאלומה נפוצה